KTL‏ יופיעו בפסטיבל ישראל

0

סטיבן אומאלי ופיטר רהברג יופיעו בארץ באביב הקרוב. אומאלי, המוכר בעיקר כגיטריסט והמייסד של הרכב הדרון הניסיוני האמריקאי Sunno))), יחבור לשותפו, בעלי הלייבל הוינאי Edition Mego ואמן האלקטרוניקה המוערך פיטר רהברג (Pita), כדי לנגן פסקול חי ליצירת המחול/תיאטרון Kindertotenlieder שתבוצע בירושלים.
לפני למעלה מעשור, הוציאו השניים את אלבומם הראשון תחת השם KTL (ראשי תיבות של Kindertotenlieder – שירים על מות ילדים) כדי ליצור פסקול מטריד ואפל בהשראת היצירה של הכוריאוגרפית Gisèle Vienne. יצירה המבוססת על הטקסטים של המחבר דניס קופר. מאז הספיק הצמד להוציא אלבומים מוצלחים נוספים. ההופעה שתבוצע בישראל ושזכתה בביקורת נלהבות ברחבי העולם, מדמה ליל חורף מושלג ומבקשת לייצג רגשות של אימה וחרדה בפני הצופים. על פי האתר של Gisèle Vienne ההופעה המסקרנת תתקיים בשבעה ביוני במסגרת פסטיבל ישראל.

מודעות פרסומת

סקוט קלי (Neurosis) יופיע בישראל!

Scott_Kelly_2012_paris1+ישנם שני אנשים העונים לשם סקוט קלי ושעשו היסטוריה. הראשון הוא אסטרונאוט מניו ג'רזי, השני מוזיקאי מאוקלנד קליפורניה. הראשון שבר את השיא האמריקאי לשהייה רצופה בחלל לאחר ששהה 340 ימים ברציפות מחוץ לאטמוספירה, השני ייסד עם חבריו את אחת מלהקות הרוק שפערו את החור הכי גדול באטמוספירה. הראשון יצא לאחרונה לגמלאות מנאס"א, השני יגיע בקרוב להופעה משמחת בישראל!

בשישה בפברואר, צפויים Cold King ו-Auris Media להנחית במרתף של לבונטין 7 את סקוט קלי. קלי הוא הסולן ואחד משלושת המייסדים של להקת האוונגרד מטאל האמריקאית – Neurosis. מאז אמצע שנות השמונים ועד ימינו, ריסקו קלי וחבריו ללהקה את הגבולות הנוקשים בין מוזיקת המטאל לבין המוזיקה האקספרינמטלית. בתריסר האלבומים שהוציאה נוירוזיס נפתח צוהר להתפתחותן של סוגות מוזיקליות חדשות ומרתקות כמו הפוסט-מטאל והסלאדג'-מטאל. בנוסף ליצירות המשפיעות והחשובות במסגרת להקת האם, הוציא קלי בן ה-50 שני אלבומי סולו ושורה של שיתופי פעולה ופרויקטים צדדים שנעים על הטווח הבלתי אפשרי בין פאנק בועט לאמביאנט אטמוספרי (יש אמביאנט מסוג אחר?).

לארץ יגיע קלי כשהוא חמוש בגיטרה אקוסטית ובקולו האפל והמאיים. בהופעה צפוי קלי לבצע, יחד עם ג'ון ג'דקינס (גיטרה חשמלית/פדאל סטיל או בנג'ו), שירים מהרפרטואר שלו כסינגר-סונגרייטר. לאחר שראיתי את קלי עם נוירוזיס לפני מספר שנים ברור לי שאת ההופעה הקרובה אסור להחמיץ. גשם כבד הולך לרדת על תל אביב בפבראר הקרוב. כדאי לכם להיות שם כשזה יקרה.

ההופעות של 2017: מהנוראית לנפלאה

דירוג רוב ההופעות שראיתי השנה. מהפחות טובות ועד הבלתי נשכחות. הופעות שמסומנות בכוכבית לא נצפו במלואן בגלל התנגשויות בפסטבלים או בשל שעמום כללי. כל התמונות צולמו בטלפון החבוט שלי.

‎72. tUnE-yArDs – Le Guess Who? Festival, Utrecht*‎
‎71. Natasha Kmeto – Le Guess Who? Festival, Utrecht*‎
‎70. Jucifer – Levontin 7, Tel Aviv*‎
‎69. Father John Misty – Eventim Apollo, London*‎
‎68. Batushka – Off Festival, Katowice*‎
‎67. Jessy Lanza – Off Festival, Katowice
‎66. The Great Machine – Levontin 7, Tel Aviv
‎65. Ryley Walker – Off Festival, Katowice*‎
‎64. Idles – Off Festival, Katowice*‎
‎63. Mapa – Off Festival, Katowice
‎62. Jenny Hval – Le Guess Who? Festival, Utrecht*‎
‎61. Spoiwo – Off Festival, Katowice*‎
‎60. Phurpa – Off Festival, Katowice
‎59. Noura Mint Seymali – Off Festival, Katowice
‎58. Royal Trux – Off Festival, Katowice
‎57. Kwadrofonik and Artur Rojek – Off Festival, Katowice*‎
‎56. Föllakzoid – Levontin 7, Tel Aviv
‎55. Tezeta Ensemble, Beit Romano, Tel Aviv
‎54. Idris Ackamoor & The Pyramids – Off Festival, Katowice
‎53. Feist – Off Festival, Katowice
‎52. Julianna Barwick – Le Guess Who? Festival, Utrecht*‎
‎51. Ben Frost – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎50. Mario Batkovic – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎49. Greg Fox – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎48. Princess Nokia – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎47. Weyes Blood – Eventim Apollo, London
‎46. Maya Dunitz, Beit Romano, Tel Aviv
‎45. Talib Kweli – – Off Festival, Katowice
‎44. Shabaka & The Ancestors – Le Guess Who? Festival, Utrecht*‎
‎43. Pissed Jeans – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎42. Sun Ra Arkestra – Le Guess Who? Festival, Utrecht*‎
‎41. Beak> – Off Festival, Katowice
‎40. Sun Kil Moon – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎39. Laibach – Reading 3, Tel Aviv
‎. Jane Weaver – Le Guess Who? Festival, Utrecht*‎‏38‏
‎37. Holy Fuck – Levontin 7, Tel Aviv
‎36. Protomartyr – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎35. Devin Townsend – Barby, Tel Aviv
‎34. The Sai Anantam Ashram Singers performs The Ecstatic Music Of Alice Coltrane 34. ‎Turiyasangitananda – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎33. Tears for Fears – Menora Arena, Tel Aviv
‎32. Matana Roberts – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎31. Sheer Mag – Off Festival, Katowice
‎30. Pretenders – Menora Arena, Tel Aviv
‎29. Shabazz Palaces- Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎28. Grandaddy – Barby, Tel Aviv
‎27. Dillinger Escape Plan- Barby, Tel Aviv
‎26. Prurient – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎25. Linda Sharrock – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎24. Moor Mother – Off Festival, Katowice
‎23. Big | Brave – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎22. Swans – Off Festival, Katowice*‎
‎21. Kevin Morby – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎20. Weyes Blood – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎19. Michael Gira – Off Festival, Katowice
‎18. Moon Dou – Le Guess Who? Festival, Utrecht
‎17. Pixies – Caesarea Amphitheater, Caesarea
‎16. Shellac – Off Festival, Katowice

‎15. Boris – Off Festival, Katowice

בוריס

‎14. Circuit des Yeux – Off Festival, Katowice

בגט

‎13. This Is Not This Heat – Off Festival, Katowice

דיז היט

‎12. James Holden & The Animal Spirits – Le Guess Who? Festival, Utrecht

23406042_10155024665603085_1325450473336188995_o

‎11. Richard Dawson – Off Festival, Katowice

דאוסון

‎10. Thurston Moore Group – Le Guess Who? Festival, Utrecht

23415370_10155023601183085_3835411550529555627_o

‎9. Ken Vandermark Quartet – Levontin 7, Tel Aviv

ונדרמרק

‎8. The Men – Off Festival, Katowice

מן

‎7. The Ex – Le Guess Who? Festival, Utrecht

00
‎6. Dark Buddha Rising – Le Guess Who? Festival, Utrecht

1

‎5. Thurston Moore Group – 100 Club, London‎

8888888

‎4. Wrekmeister Harmonies – Off Festival, Katowice
4

‎3. Anna von Hausswolff – Off Festival, Katowice

3

‎2. Nick Cave and The Bad Seeds – Menora Arena, Tel Aviv

2.jpg

‎1. PJ Harvey – Off Festival, Katowice

20643409_10154783836008085_2555389752128487040_o

Pall Nilssen-Love Large Unit בדרך לישראל!

0-lu3-hr

עדכון: בשל קשיים טכניים ההופעה התבטלה. נעשים מאמצים לתאם מועד חדש.

חובבי הג'אז החופשי בישראל נהנים מהיצע מכובד של הופעות בשנים האחרונות. אולם, למרות העדנה מהביקורים של ענקי הז'אנר כמו פטר ברוצמן, וויליאם פארקר, חמיד דרייק, קו ואנדרמרק ורבים אחרים, חסרות לי הופעות של הרכבי ג'אז מרובי משתתפים כמו של ה- FIRE! ORCHESTRA. שיקולים כלכליים וטכניים מונעים בדרך כלל להביא הרכבים מסוג זה לישראל ולכן אנו נאלצים להסתפק בהרכבים מצומצמים יותר. כל זה עומד להשתנות בעוד כחודשיים. פול נילסן-לאב שביקר והרשים פה כבר בעבר חוזר למרתף הלבונטין עם האנסמבל המופלא שלו שנקרא בפשטות Large Unit.

נילסן-לאב הנורווגי, המוכר לרבים כמתופף האדיר של The Thing, הוא אחד המוזיקאים העסוקים, הפוריים והמעניינים בסצנת המוזיקה החופשית באירופה בשנים האחרונות. שיתופי הפעולה שלו נערכים במגוון ז'אנרים עם מיטב המוזיקאים – החל בג'אז הסוחף של פטר ברוצמן וקן ואנדרמרק, דרך האוונט פאנק של חברי The Ex ועד המוזיקה הניסיונית של אוטומו יושיהידה. בשנת 2013 הקים נילסן-לאב ביג באנד משלו המורכב בעיקר מכישרונות צעירים ממולדתו נורווגיה. האנסמבל המונה תריסר נגנים מבצע את היצירות של פול-לאב בחופשיות רבה ובעוצמה שלא הייתה מביישת את הגלוב יוניטי אוקסטרה או את העשירייה של פטר ברוצמן.  כל הכאוס המאורגן הזה צפוי להתרכז לשתי הופעות שיתקיימו בארבעה ובחמישה במרץ 2018 בלבונטין 7 בתל אביב. אני רק מקווה שהעמוד החביב במרכז המרתף ישרוד את המתקפה הצפוייה.

 

 

 

סיכום 2017: אלבומי השנה שלי

1212

שנה מוזיקלית נהדרת נוספת הגיע לקיצה. שפע האלבומים היפים שיצאו במהלך 2017 הקשו עליי ‏את מלאכת הדירוג ולצורך הכנת סיכום ממצה נאלצתי להותיר לא מעט אלבומים טובים מחוץ ‏לרשימה. זו השנה השלישית ברציפות שבה אישה מככבת במקום הראשון שלי וזו הפעם הראשונה ‏מאז שהתחלתי לערוך סיכומים שבה אלבום של אמנית אפרו-אמריקאי קוטף את התואר.

באופן ‏מוזר חמשת האלבומים שניצבים בראש הרשימה, כולם של אמנים מערביים, מושפעים בדרך כזו ‏או אחרת מתפיסות ומפרקטיקות בודהיסטיות והינדואיסטיות. ייתכן וההשפעות מהמזרח הרחוק ‏נעמו לאוזניי בשל ההתקדמות שלי בשיעורי היוגה (אני כבר מצליח לשבת בישיבה מזרחית!) ויתכן שמדובר בחזרה שלי למוזיקה ההודית שאימא שלי ‏השמיעה בילדותי מיד אחרי שהשכיבה את אחותי ואותי לשנת הלילה. בכל מקרה אני מקווה ‏שתמצאו ערך בסיכום ותהינו מהמוזיקה ששזורה לכל אורכו. ‏

Honorable Mentions

‎50. Brooklyn Raga Massive – Coltrane Raga Tribute
‎49. Wacław Zimpel/Jakub Ziołek – Zimpel/Ziołek
‎48. Those Who Walk Away – The Infected Mass
‎47. Chastity Belt – I Used to Spend So Much Time Alone
‎46. Floating Points – Reflections – Mojave Desert
‎45. Godspeed You! Black Emperor – Luciferian Towers
‎44. Pissed Jeans – Why Love Now
‎43. Electric Wizard – Wizard Bloody Wizard
‎42. Curanderos – Curanderos
‎41. The Body & Full of Hell – Ascending a Mountain of Heavy Light
‎40. Charlemagne Palestine & Grumbling Fur Time Machine Orchestra – Omminggg and ‎Schlomminggg
‎39. Beck – Colors
‎38. Sly & the Family Drone / Dead Neanderthals – Molar Wrench
‎37. Paul Heaton & Jacqui Abbott – Crooked Calypso – Best Pop Album
‎36. Astrïd & Rachel Grimes – Through the Sparkle
‎35. GAS – Narkopop ‎
‎34. Wooden Wand – Clipper Ship
‎33. Ulver – The Assassination of Julius Caesar
‎32. Peter Brötzmann and Heather Leigh – Sex Tape
‎31. The Flaming Lips – Oczy Mlody
‎30. Sheer Mag – Need to Feel Your Love
‎29. All Them Witches – Sleeping Through The War
‎28. Julia Holter – In the Same Room
‎27. Shabazz Palaces – Quazarz: Born on a Gangster Star ‎Best Hip-Hop Album
‎26. Daniel O’Sullivan – Veld
‎25. Woods – Love is Love
‎24. William Basinski – A Shadow In Time – Best Ambient Album
‎23. Amir ElSaffar & Rivers Of Sound – Not Two
‎22.James Holden & The Animal Spirits – The Animal Spirits – Best Electronic Album
‎21.Slowdive – Slowdive – Best Shoegaze Album

20

Zen Mother – I Was Made to Be Like Her

Best Debut Album

20

הגיטריסטית והזמרת מוניקה קוהט, ושותפה, נגן הסינתיסייזר אדם וולקוט סמית, עברו בשנת ‏‏2014 מווירג'יניה לסיאטל כדי להקליט את אלבום הבכורה של ‏Zen Mother‏. במשך קרוב לשלוש ‏שנים הם אספו שותפים לדרך (נגני צ'לו, באס ותופים) וכתבו יצירת ארט רוק פסיכדלית מרשימה ‏במיוחד. המוזיקה של הצמד המורחב רפטטיבית, מאיימת ואפלה. המנטרות שעליהן קוהט חוזרת ‏מקנות לאלבום תחושה של טקס שבטי פוסט אפוקליפטי שמציע למאזין חוויית האזנה ‏טרנסנדנטלית. ‏
https://www.youtube.com/watch?v=281oo2-ce6I

19

Ariel Pink – Dedicated To Bobby Jameson19
אריאל פינק חזר השנה עם פנינת אוונט-פופ נהדרת נוספת בדיסקוגרפיה הענפה שלו. גם הפעם, ‏ההפקה הלא מלוטשת ושכבות הקקופוניה לא מצליחות להסתיר את הלחנים המדבקים של פינק. ‏למרות שהאלבום מוקדש לבובי ג'יימסון, זמר קאלט שפעל בלוס אנג'לס בסיקסטיז הסתבך עם ‏החוק וצרך סמים באופן מופרז, נדמה שאריאל פינק שר בעצם על עצמו ועל ההסתבכויות שלו ‏בשנים האחרונות. השירים באלבום עוסקים לא מעט בזמן שחולף ובתלאות שצצות במורד הדרך ‏ופינק נשמע בהם קצת מובס וכמי שהבין שנגזר עליו ליצור בשוליים ולא לזכות לתהילת עולם. ‏מבחינתו זה כנראה מדכדך, מבחינת המאזינים זה ממש נהדר.‏
https://www.youtube.com/watch?v=AYtsUdD921E

18

Irreversible Entanglements – Irreversible Entanglements

Best Free Jazz/Fire Music Album

18
לאחר הופעה מוצלחת בהפגנה נגד אלימות משטרתית בארה"ב, התכנסו חברי ‏Irreversible ‎Entanglements‏ יחד עם המשוררת והמוזיקאית האדירה ‏Moor Mother‏ לסשן הקלטות באולפן. ‏האלבום, שהוקלט ביום אחד, לוכד את האנרגיות המהפכניות של ההפגנה ומממשיך בגאווה ‏ובלהט את המסורת המפוארת של הג'אז הפוליטי השחור של ארצ'י שפ וחבריו מהסיקסטיז.‏
https://www.youtube.com/watch?v=xTrgkb-u370

17

Avec Le Soleil Sortant De Sa Bouche – Pas pire pop, I Love You So Much

17
אלבום נפלא נוסף של ההרכב הקנדי שמתיך בגאוניות פוליריתמית מקצבים אפריקאיים עם שצף ‏קצף קראוטרוקי. המוזיקה של הרביעייה היא הדבר הכי מרקיד בקטלוג של קונסטליישן רקורדס ‏האדירים. כך כנראה היו נשמעים הטוקינג הדס אם היו ממשיכים ליצור גם באלף הנוכחי.‏
https://www.youtube.com/watch?v=0_kxvQKMqnc

16

Lee Ranaldo – Electric Trim

16
במשך הקריירה הארוכה שלו בסוניק יות', הושווה רנאלדו פעם אחר פעם לג'ורג הריסון. חיבתו ‏המופגנת של רנאלדו לביטלס, מופנמותו ביחס לשני כותבים השירים העיקרים בלהקה והעובדה ‏שזכה לשיר שירים בודדים בקטלוג העצום של סוניק יות', תרמו כולם להשוואה זו. באלבום הסולו ‏השניים עשר שלו, והשלישי לאחר פירוק להקת האם, מוסיף רנאלדו נדבך נוסף להשוואה. לקראת ‏הקלטת אלבום זה גייס רנאלדו את המפיק הקטלוני ראול פרננדז ואת הסופר ג'ונתן לת'ם. שיתוף ‏הפעולה בין השלושה הוביל את רנאלדו לנטוש את הסאונד החי והמיידי של האלבום הקודם ‏לטובת אלבום שהאולפן מנגן בו תפקיד חשוב ומרכזי. ההרמוניות הקוליות יחד עם שרון ואן אטן ‏ששרה במרבית שירי האלבום וההפקה המהוקצעת שמשלבת את התרומה של נלס קליין (וילקו), ‏סטיב שלי (סוניק יות'), קיד מיליונס ואחרים, יוצרת קולאז' של פופ-רוק ניסיוני שמזכיר לפחות לי ‏את המשחקיות באלבומיהם המאוחרים של הביטלס. אם הייתי צריך לנבא לאן תוביל קריירת ‏הסולו של רנאלדו הייתי מהמר על אלבומי נויז ודרון מאתגרים. לשמחתי רנאלדו מראה כי ‏אקספרימנטאליות יכולה להימצא גם בעולמות נגישים יותר.‏
https://www.youtube.com/watch?v=UQ_zXvuCr98‎

15

Ka Baird – Sapropelic Pycnic

15
קא (קתלין) באירד, המולטי-אינסטרומנטליסטית הניסיונית מניו יורק, יצרה השנה את האלבום ‏שביורק הייתה אמורה ליצור. ביורק האהובה ניסתה להציע למאזינים עולם אוטופי המבוסס על ‏שירה ניסיונית וצלילי חלילים, אך לצערי נחלה כישלון חרוץ. באירד לעומת זאת השתמשה בחומרי ‏גלם דומים (חליל מכושף, שירה ניסיונית) כדי ליצור עולם מרתק ומהפנט. ההשראה ליצירה של ‏באירד הגיעה מתיאוריות ביולוגיות המתארות את מקורם של החיים על פני כדור הארץ בעיסה ‏סמיכה קדומה שבה בעבעו מולקולות קדמוניות. המולקולות הללו מבעבעות במויזקה שבאירד ‏רקחה באלבום ומרכיבות עולם פנטסטי שיקסום לחובבי הג'אז הקוסמי של אליס קולטריין ושל סאן ‏רא.‏
https://www.youtube.com/watch?v=RzIfyUHuzFw

14

Richard Dawson – Peasant

14
פולק בריטי? תנו לי פופ קוריאני, הבו לי מוזיקת טראנס הונגרית או אוונגרד טריפוליטאי. אני מוכן ‏לסבול כל ז'אנר מלבד פולק בריטי. אין לי סבלנות לעגמומיות החורפית של הז'אנר, לא לנופים ‏המוריקים של גבעות וואטאבר ולא לחרטוטי ימי הביניים על גמדים בטייטצים ועל שדונים רדופי ‏זימה. ואז הגיע האלבום האחרון של ריצ'רד דאוסון. לדאוסון התוודעתי באלבומו הקודם שהיה ‏קשה לעיכול. באלבום האחרון הרחיב דאוסון את היריעה ובעזרת צליל עשיר יותר, מקהלה מלווה ‏ושירים מצוינים הצליח ליצר יצירה מרגשת. חלק מההצלחה נובעת מרנסנס בריטי של השנים ‏האחרונות (פיג'י הארווי, דניאל או'סאליבן ואחרים). רנסנס שבניגוד לניתוח הליברליים לא מבכה ‏את הברקזיט ואת הבדלנות הבריטית אלא מכיל אותם. באלבום של דאוסון אפשר לשמוע בבירור ‏את הערגה לקהילתיות ולאחווה מקומית. באוזניי כמיהה זאת לא מנוסחת באופן ריאקציונרי ‏ובדלני אלא מתוך הבנה שסולידריות ואוניברסאליות מתחילות בבית. ‏
https://www.youtube.com/watch?v=jfaW-yD7DoA

13

Aimee Mann – Mental Illness

13
בראיונות שנערכו לקראת יציאת האלבום הסבירה מאן כי השירים החדשים נכתבו מתוך עמדת ‏ריחוק מצידה. האזנה לאלבום מקשה לקבל את התיאור הזה. השירים המלנכוליים, אולי העצובים ‏והיפים ביותר בדיסקוגרפיה שלה מאז הפסקול של "מגנוליה", כל כך משכנעים עד שקשה להאמין ‏שלא מדובר במוזיקה שנובעת מחוויה אישית של כאב ואובדן. למרות העצבות שמחלחלת משמו ‏של האלבום לעבר כל השירים שבו, נזהרת מאן מלהתבוסס בדיכאון ולהיכנע לו. ההגשה שלה ‏מלווה באירוניה דקה של השלמה עם העצב, ועם נכונות עדינה להכילו ולייצגו בדרך עדינה ‏ומרגשת.‏
https://www.youtube.com/watch?v=Ci3xrIaSOqU

12

Loss – Horizonless

Best Doom Metal Album

12
אם אלבומה של איימי מאן מציע השלמה וקבלה של הכאב, לוס האמריקאים נכנעים לייאוש הקיומי ‏ומשלימים עם המוות. שם האלבום לא מותיר ספקות – אין מקום לתקווה ואין מקום לאור. הריפים ‏הכבדים והעגמומיים של הגיטרות והלמות התוף האיטיות נשמעים כפסקול אפל למסע שאין ממנו ‏חזרה. מסע שלטעמי מציב את לוס בפסגת המטאל היצירתי העכשווי. ‏
https://www.youtube.com/watch?v=ihpen9zimiw

11

Broken Social Scene – Hug Of Thunder

11
אם אתם חייבים הרכבים קנדיים מרובי משתתפים בחייכם, אנא הניחו בבקשה לארקייד פייר ‏המוגזמים והאזינו לאלבומם האחרון של ‏BSS‏. הקולקטיב הקנדי, עתיר כוכבי האינדי, אחראי ‏לאלבום המשמח ביותר של השנה. אלבום הכולל המנונים סוחפים, מלודיות מדבקות ושירה מכל ‏הלב שיעשו לכם רק טוב.‏
https://www.youtube.com/watch?v=O-KRhxYaVXE

10

The Necks – Unfold

Best Experimental Jazz Album

10
למרות ההערכה הרבה שרכשתי לאלבומיה הקודמים של השלישייה, קשה לי לומר שהמוזיקה ‏שלהם סחפה אותי אי פעם. היצירות הארוכות שלהם היו מעורפלות מדי ומופשטות מדי עבורי. ‏השנה הוציא ההרכב האוסטרלי אלבום בן ארבעה קטעים קצרים באופן יחסי. הצמצום אילץ את ‏חברי ההרכב להביע את עצמם בצורה ממוקדת ומתומצת יותר ולפחות מבחינתי זה עשה את ‏העבודה. ארבעת הקטעים לא מוותרים על הרוח הניסיונית של ההרכב, אך בו בזמן מנסחים אמירה ‏קוהרנטית שלפחות בקטע המצורף נושקת לנשגב. ‏
https://www.youtube.com/watch?v=-3gmyJGBMgY‎

9

Elder – Reflections of a Floating World 

Best Psychedelic Metal Album

9
קל לדמיין את חברי ההרכב מבוסטון מקשיבים לאלבומים של בלאק סבאת' במרתף הבית ואז ‏מג'מג'מים באריכות את ששת שירי האלבום הארוכים. למרות אווירת האלתור החופשית הקטעים ‏משתלבים זה בזה במלאכת מחשבת ומתלכדים לתצוגה מרהיבה של גיטרות סוחפות, שינויי קצב ‏מפתיעים ושירים מנצחים שכמותם נכתבו רק בסבנטיז.‏
https://www.youtube.com/watch?v=pOc-RCGj6iE

8

Esmerine – Mechanics Of Dominion

8
בסיכום שנת 2013 כיכבו חברי ההרכב הקנדי המשובח בראש הרשימה שלי עם אלבום ששילב בין ‏מוזיקה קאמרית למוזיקה טורקית מסורתית. האלבום החדש, כמו קודמו משנת 2015, מתרחק ‏מהאוריינט ומציג יצירה יפיפייה שנעה על קו התפר בין פוסט רוק ומוזיקה קלאסית מודרנית. ‏תנועה זו מאפשרת מעברים אורגניים ומרתקים בין כלי מיתר עגמומיים לבין קרשנדואים אפיים ‏מלאי תקווה. ‏
https://www.youtube.com/watch?v=AkO9BC88cm8‎

7

Circuit des Yeux – Reaching for Indigo

7
היילי פוהר מסתירה משהו. היא משתמשת בדמויות בדויות (ג'קי לין) ובשמות מסתוריים בהרכבים ‏שבהם היא הכוח היצירתי העיקרי (‏Circuit des Yeux‏). היא מסתתרת מתחת לכובעי בוקרים רחבי ‏שוליים. ועל הבמה, לפחות בהופעה שאני ראיתי, היא חובשת משקפיים כהים ומסיתה את השיער ‏על פניה. גם השירים של פוהר תורמים למסתורין. אלבומה החדש של פוהר נכתב בעקבות אירוע ‏שהתרחש ב 22.1.2016. בראיונות שנערכו עימה מסרבת פוהר להבהיר מה בדיוק אירע באותו יום, ‏אבל לטענתה האירוע הדרמטי שבעקבותיו מצאה את עצמה שרועה על הרצפה – שינה אותה ‏לטובה. את תוצאות השינוי ניתן לשמוע באלבום החדש של ‏Circuit des Yeux ‎‏ ובמיוחד בשיר ‏הפותח שהוא שיר השנה שלי.‏
https://www.youtube.com/watch?v=wNfLqCZkFWc

6

Kevin Morby – City Music

Best Indie Rock Album

6
המסע של מורבי שהחל באלבומיו הקודמים במרחבי הקאנטרי והפולק-רוק הגיע הפעם אל העיר ‏הגדולה. המוזיקה ב‎ City Musicמעט יותר בועטת מאשר באלבומו הקודם אך היא לא באה לחגוג ‏את חיי העיר אלא לציין את הבדידות ואת אובדן התמימות שכרוכים בחיים בכרך. בשירי האלבום ‏מספר מורבי על חברי ילדות ועל רגעי מהעבר שלא ישובו לעולם. למרות הנימה הנוסטלגית מורבי ‏אינו מתבוסס בעבר, אלא ממשיך במסע מחמם הלב שלו לעבר עתיד מבטיח ואופטימי.‏
https://www.youtube.com/watch?v=kDRh7B4rum4‎

5

Do Make Say Think – Stubborn Persistent Illusions

Best Post Rock Album

5
מה יש שם במים ששותים בקנדה? האלבום האחרון של ‏Do Make Say Think‏ הוא השישי ‏ברשימה שמגיע מקנדה והחמישי ברשימה שיצא בחברת התקליטים הכי מעניינת לטעמי בשנים ‏האחרונות – ‏Constellation Record‏. שמונה שנים ארוכות עברו מאז ‏Do Make Say Think ‎‏ הוציאו ‏את אלבומם הקודם ולפחות מבחינתי ההמתנה הייתה כדאית. ההשראה לאלבום ולעטיפתו היפה ‏שלו מגיעה משיר בודהיסטי העוסק בנדידה של התודעה אחר מחשבות אקראיות. היצירה שכוללת ‏מפגן גיטרות פנטסטי מדגימה באופן מפעים כיצד מוזיקה אינסטרומנטלית יכולה להציג רעיונות ‏וללא מילים לומר כל כך הרבה.‏
https://www.youtube.com/watch?v=VCYcsxTrXCM

4

Thurston Moore – Rock n Roll Consciousness

Best Alternative Rock Album

4
למרות תמיכתו בחרם התרבותי על ישראל ועל אף העובדה שהוא האחראי הראשי לפירוקה של ‏סוניק יות', תרסטון מור הוא עדיין המוזיקאי האהוב עליי ביותר בכל הזמנים. בין אם מדובר ‏בקרקושים מאולתרים שנשמעים כמו מכונת כביסה שעבר זמנה ובין אם מדובר בשירים שמולחנים ‏בקפידה, אני תמיד מוצא עניין רב בגוף היצירה של מור. השנה הוציא מור את מה שלטעמי הוא ‏אלבום הסולו הטוב ביותר שלו. למרבה האירוניה אלבום הסולו זכה להערכתי הרבה דווקא בזכות ‏שיתוף הפעולה של מור עם שאר המוזיקאים המעולים שמנגנים לצידו. בניגוד לאלבום הקודם ‏The ‎Best Day‏, כתב הפעם מור תפקידי גיטרה משמעותיים גם לגיטריסט הפחות מוכר בהרכב – ג'יימס ‏סדוורדס (‏Nought‏). בתפקידים הללו מוכיח סדוורדס שאין לו סיבה להצטנע כשהוא מנגן לצידו של ‏מור ושהאינטראקציה בין השניים לא נופלת מזו שהייתה למור עם לי רנאלדו. מי שמסייע לצמד ‏הגיטריסטים לזרוח זו חטיבת הקצב האדירה שמורכבת מדב גוג' (מיי בלאדי ולנטיין) על הבאס ‏ומסטיב שלי (סוניק יות') על התופים. שני האחרונים שמנגנים באלבום בתיאום מושלם ונעים בין ‏מקצבי קראוטרוק רפטטיביים לבין התפרצויות דום מטאל עצבניות, משמשים את צמד הגיטריסטים ‏כמקפצה שבאמצעותה ניתן לנסוק אל על. שמו של האלבום נהגה במהלך קורס כתיבה שהעביר ‏מור באוניברסיטת נארופה בקולוראדו הידועה באוריינטציה הבודהיסטית שלה. הטקסטים שנותחו ‏בקורס התמקדו בשאלות של תודעה והובילו את מור לנסח את מניפסט הרוק'נרול שלו. מניפסט ‏הקורא לשחרור ולשלווה באמצעות מדיטציה של רעש אלוהי.‏
https://www.youtube.com/watch?v=SgrXi0jtx38‎

3

Bardo Pond – Under The Pines

Best Psych Album

3
כשסוניק יות' התפרקה בגלל הלנגר מהאלבום במקום הרביעי, הייתי צריך להכריע בשאלה הרת ‏הגורל – מיהי הלהקה האהובה עלי כיום. ההתלבטות הייתה בין הרכבים ותיקים ואהובים כמו ‏הסוואנס, יו לה טנגו והפליימינג ליפס. אולם, במבט לאחור, נדמה לי שהתואר הנחשק ראוי ‏להינתן לבארדו פונד הנהדרים. את ההרכב מפילדלפיה הכרתי והוקרתי עוד מאלבומיה הראשונים ‏בניינטיז. אלבומים בהם התחיל תהליך התגבשות הסאונד הפסיכדלי הסמיך של הלהקה. תהליך ‏זה הגיע לשיאו בעשור האחרון כאשר הלהקה הוציאה בזה אחר זה שלושה אלבומי אולפן מופתיים ‏‏(לצד פרויקטים רבים נוספים). על פי המסורת של הבודהיזם הטיבטי, בארדו הוא המקום/המצב ‏אליו מגיעים בין שני גלגולי חיים. מקום/מצב בו ישנו חופש רוחני מוחלט. באלבומיה האחרונים של ‏הלהקה, נדמה שבארדו פונד הגיעו לאותו מקום/מצב מופלאים. האלבומים אינם שונים באופן ‏דרמטי זה מזה ואינם מציגים התפתחות מוזיקלית משמעותית. אולם, במקרה של בארדו פונד לא ‏מדובר בחסרון. האלבום החדש, על ששת הראגות האפיות הנכללות בו, מציע למאזין להשתחרר ‏מהרצון להתקדם ולהשיג הישגים ומאפשר להיטמע בחופש האינסופי של ענני הפסיכדליה ‏הכסופים של בארדו פונד. ‏
https://www.youtube.com/watch?v=N2JoqptYAD8‎

2

Zu – Jhator

Best Experimental Album

2
לפני כעשור עקבתי באדיקות אחרי ‏ZU‏ האיטלקים. השילוב הרצחני של בס/תופים/סקסופון-בריטון ‏שניגן ההרכב הגיע לשיאו באלבוםCarboniferous ‎‏ שהיה אחד מאלבומי השנה שלי ב 2009 ‏וההופעה (הראשונה) שלהם בארץ הייתה בלתי נשכחת בעיניי. מאז זרמו הרבה מים בטייבר, ‏הטריו הרומאי עבר חילופי גברי והמוזיקה שלהם הפכה לאינטנסיבית מדי לאוזניי המזדקנות. ‏השנה בחרתי לחזור ולהקשיב להרכב ולהפתעתי הרב האלבום החדש הכיל מוזיקה שאינה מזכירה ‏כלל את היצירות שלהם שהכרתי בעבר. באלבום החדש לא רק שלא נותר זכר להפצצות ‏הארטילריות בסגנון עדות הפרי-ג'אז/מטאל אלא אף קשה לאתר נוכחות משמעותית לכלים ‏העיקריים בהם מנגנים חברי ההרכב. האלבום מבקש לתאר טקס טיבטי עתיק של ‏Jhator‏ – "קבורת ‏שמיים" – טקס שבו גופת המת מבותרת לחלקים ומונחת להירקב על פסגת הר כדי שתשמש ‏כמנחה לציפורי טרף ולחיות אחרות. טקס הקבורה מתואר בשני הקטעים הארוכים הכלולים ‏באלבום. החלק הראשון מתאר באיטיות את תהליך הפירוק והריקבון של הגופה בעוד החלק השני ‏מוקדש לשחרורה של נשמת המנוח מכבלי הגוף הפיזי. בעדינות ובמתן תשומת לב לכל צליל וצליל ‏מצליחה ‏ZU‏ להעביר את תחושת לנשמתם של מי המאזינים שמוכנים להצטרף לטקס המוזיקלי ‏המרתק.‏
https://www.youtube.com/watch?v=DFqbMn7szag

1

Alice Coltrane – World Spirituality Classics 1: The Ecstatic Music of Alice Coltrane Turiyasangitananda

1

בשנת 1967, לאחר מותו של ג'ון קולטריין, רעייתו אליס לקחה על עצמה משימה יוצאת דופן -להקדיש את ימיה להנצחת המורשת המוזיקלית, הרוחנית והמשפחתית של בן זוגה המנוח. היא מעולם לא התמרדה נגד התפקיד ומעולם לא ניסתה לבדל את עצמה מיצירתו של ג'ון שאותו כינתה "האב", כינוי שבא לציין את השפעתו הדרמטית על חייה ועל התפתחותה המוזיקלית. הנכונות של אליס לחסות בצילו של "האב" המיתולוגי לצד הנטייה של מבקרים והיסטוריונים של מוזיקה להמעיט בחשיבותן של נשים יוצרות, יצרו תפיסה רווחת המתארת אל אליס כאשתו המוכשרת של ג'ון ולא הרבה מעבר לכך. גם ההכרות הראשונית שלי עם אליס הייתה בזכות ג'ון. בהתלהבות רבה גיליתי את התרומה שלה לחמישייה השנייה והאדירה של ג'ון שליוותה אותו בהקלטותיו האחרונות בשנות השישים. ההתלהבות גברה כשהאזנתי ליצירותיה משנות השבעים בהן נכללו עיבודים עשירים יותר והשראה מביקורה של אליס בהודו. אולם, מבחינתי השיא היצירתי של קולטריין הגיע מאוחר יותר, הרחק מאוזני הציבור.

במסגרת מסעה הרוחנית שינתה קולטריין את שמה ל Swamini Turiyasangitananda שפירושו בסנסקריט "השיר העליון של האל". בשנת 1983 העתיקה קולטריין את מקום מושבה לקליפורניה שם הקימה עבורה ועבור שותפיה למסע הרוחני אשרם שיועד ללימוד ולפולחן הינדואיסטי. בתקופה זו נעלמה קולטריין מעין הציבור ונדמה שחדלה מפעילותה המוזיקלית‎ (עד אלבום ה"קאמבק" ב 2004). אולם מתחת לראדר של חובבי הג'אז הקליטה קולטריין סדרה של קלטות שיועדו באופן אקסקלוסיבי לחברי האשרם. קלטות אלה נחשפו בשנים האחרונות בבוטלגים ובהוצאות ארכיב ועודדו אותי לצאת למסע משלי בעקבות המוזיקה האבודה של אליס. בתחילת השנה פצחתי בפרויקט אליס – קראתי את הביוגרפיה של אליס ובמקביל האזנתי לכל האלבומים שלה בסדר כרונולוגי (ולכן מזה זמן היא גם מופיעה בתמונת הבאנר של הבלוג). עם סיום הפרויקט המענג שמחתי לגלות ש"לוקה בופ", הלייבל של איש הטוקינג הדס ביירן, החליט ללקט את השיאים מהקלטות המאוחרות והנדירות של אליס ולהוציא אותן באלבום אוסף חדש. חברת התקליטים עבדה יחד עם בני משפחתה של קולטריין המנוחה כדי להפיק אלבום עם איכות שמע פנטסטית ועם הגיון פנימי שמשכיח את העובדה שמדובר באוסף.

המוזיקה באלבום מציגה את כל הניסיון המוזיקלי שצברה קולטריין במשך השנים כמלחינה, כמאלתרת, כמעבדת ואף כזמרת. השירים באלבום מבוססים על  Bhajan – מזמורים דתיים מדרום אסיה הבנויים מחזרה על פראזות שמהללות את האל. חברי האשרם משמשים באלבום כמקהלה שמלווה את אליס, שמצידה מתיכה את מוזיקת הגוספל שניגנה בנעוריה בכנסיות בדטרויט יחד עם הג'אז החופשי של הסיקסטיז ועם האוונגרד המודרני של הסבנטיז.  מה שלטעמי הופך את השילוב האידיוסינקראטי בין הסגנונות ללא פחות ממהמם הוא נגינת הסינתיסייזר של קולטריין. באמצעות Oberheim OB-8  שתופס מקום מרכזי באלבום משתחררת קולטריין מהפסנתר, שלדבריה נועד ללוות את המוזיקה של ג'ון ולא יותר מכך, ומהנבל שרכש עבורה בן זוגה. הצלילים הדרמטיים והעתידניים של האורגן לוקחים את המזמורים העתיקים למסע מרתק מעבר למרחב ומעבר לזמן. מסע שמזכיר למאזין את כוחה הרוחני והטרנסנדנטלי של המוזיקה. מסע שמבחינתי מציב את אליס לצדו ג'ון קולטריין בפסגת המלחינים והמוזיקאים של המאה ה-20 וכמי שראויה להכרה בזכות עצמה.

https://www.youtube.com/watch?v=0Yh59k4SnHQ&list=PLZN-Qk4Q9ORCMis_jSU11YfGfr1GMyoyW

סיכום 2016: אלבומי השנה שלי

Honorable Mentions

35. New Zion with Cyro Baptista – Sunshine Seas

34. Body/Head  – No Waves

33.  Mary Lattimore – At the Dam

32. Various Artists – Day of the Dead

31. Heron Oblivion – Heron Oblivion

30. Aluk Todolo – Voix

29. Krishna – Ascend To Nothing

28. Wilco – Schmilco

27. The Body – No One Deserves Happiness

26. A Tribe Called Quest – We got it from Here… Thank You 4 Your service

25. Borbetomagus  – The Eastcote Studios Session

24. Peter Brötzmann & Heather Leigh  – Ears Are Filled With Wonder

23. Blixa Bargeld and Teho Teardo – Nerissimo

22. Nate Wooley – Seven Storey Mountain V

21. Jackie Lynn – Jackie Lynn

20.  Waclaw Zimpel – Lines

19. SubRosa – For This We Fought the Battle of Ages

18. Michael Formanek  Ensemble Kolossus – The Distance

17. Æthenor  – Hazel

16. Oranssi Pazuzu – Värähtelijä

15. Case/Lang/Veirs  – Case/Lang/Veirs

14. GNOD – Mirror

13. Dinosaur Jr. –  Give a Glimpse of What Yer Not

12. Wrekmeister Harmonies – Light Falls

11. Sutcliffe Jugend – The Muse

10

Beyonce – Lemonade

Best Pop Album

homepage_large-34791a57

עקב השתלטות עוינת של זאטוטים על מערכת השמע ברכב המשפחתי, נחשפתי השנה ללא מעט פופ מצעדים ממוסחר. כצפוי, הרוב היה רע עד גרוע אך מדי פעם הזדקפו אוזניי מול להיטים סוחפים  (סיה, מייגן טריינור, ריהאנה) שהצדיקו את הכניעה המבישה לדור הצעיר של משפחת לוי. ומתוך חגיגת הפופ המשפחתית הזו התבלט לו אלבומה של המלכה ביונסה. באלבום משתמשת ביונסה בשלל הכישרונות שלה ושל אחרים (כולל קנדריק לאמר וג'ק וויט) ובמגוון סגנונות (כולל שיר קאנטרי) כדי להניף אצבע משולשת ולאחר מכן גם להפגין סלחנות כלפי ג'יי זי הבוגדני. קשה להתחרות עם פופ טוב כשהוא מגיע מהלב והלימונדה החמצמצה-מתקתקה של ביונסה מגיעה בדיוק משם.

 https://vimeo.com/170720528

9

Mary Halvorson Octet – Away With You

Best Jazz Album

homepage_large-eb08072c

באטיות ובבטחה, אלבום אחר אלבום, עם הרכבים שונים בתצורות שונות, מפלסת מרי הולברסון האמריקאית את דרכה לפסגת עולם הג'אז היצירתי והופכת לאחת מהגיטריסטים האהובים עליי כיום. הולברסון מגייסת לאלבומה האחרון שמינייה נהדרת שצועדת בצורה די חופשית אחרי המלודיות היפיפיות והפתלתלות של הגיטרה. יחסי הגומלין בין הנגנים מובילים לעיתים לעולמות משונים וניסיוניים אך באורח פלא, פעם אחר פעם, חוזרת השמינייה אל המלודיות ואל ההרמוניות הבסיסיות של אלבום הג'אז הכי טוב ששמעתי השנה.

https://maryhalvorson.bandcamp.com/track/spirit-splitter-no-54

8

Lubomyr Melnyk – Illirion

159515

לפני כשנה זכיתי לצפות בהופעה נשגבת (אני לא מגזים) של הפסנתרן האוקראיני לובמיר מלניק. בעקבות החוויה העזה שחוויתי, התעוררה בי השאלה מדוע למוזיקה המוקלטת של מלניק אין אפקט דומה עליי. הרי האלבומים הקודמים של מלניק כוללים את הנגינה המהירה והמתמשכת ואת המלודיות העגמומיות ששמעתי בהופעה  – ובכל זאת חסר באלבומים הללו משהו. לאחר הקשבה לאלבומו האחרון של מלניק נפל לי האסימון. בהופעה שראיתי היו למלניק שותפים סמויים לנגינה – קירות האודיטוריום. הסאונד של הפסנתר פשוט התדפק ברכות על קירות ועל תקרת האולם ונשמע כמו הרמוניה של אלפי טיפות גשם קלילות. ההקלטה באלבום החדש מצליחה לתעד במידה רבה את ההדהוד של המרחב שנוצר סביב מלניק ומתקרבת לקסם שנוצר בביצוע חי של המוזיקה הנהדרת הזאת.

 https://www.youtube.com/watch?v=GU9WePmxeRc

7

Jherek Bischof – Cistern

Best Modern Classical Album

a3350152817_10

כמו קודמו ברשימה, גם באלבומו של בישוף יש משמעות גדולה לחלל בו נוצר האלבום. הרעיון ליצירה קרם עור וגידים במהלך ניסויי סאונד שערך בישוף במיכל מים תת קרקעי עצום. ההד במיכל שנמשך לאורך 45 שניות אילץ את בישוף לנגן באיטיות ובסבלנות רבה. את פירות הניסוי ניתן לשמוע בעיבודים המופלאים של האלבום  Cistern. האלבום היפהפה מציג יצירה נוגה, מהורהרת וטהורה שמשייטת בבטחה לעבר חופים שלווים וענוגים.

https://jherekbischoff.bandcamp.com/album/cistern

6

Grumbling Fur – Furfour

Best Avant-Pop Album

412_900.jpg

האלבום  של צמד הסינת'-פופ האקספרימנטלי מלונדון הוא פשוט בונבוניירה של פרלינים מתוקים-מרירים. האלבום עמוס בשכבות וברעיונות כה רבים עד שניתן לשמוע באותם שירים שילוב של סאונד אייטייזי הישר מהמקלדת של וינס קלארק או של OMD לצד טקסטורות מבית מדרשו של בריאן אינו או זה של סטיבן סטיפלטון. השיר המצורף, הפותח את האלבום, מזכיר לי את  St. Elmo's Fire האהוב ואת Respect של אירייז'ר. לפחות אצלי הוא גם מעוררתקווה שאלבומים מסוג זה יחזרו לכבוש את הרדיו ואת מצעדי הפזמונים ויותירו את הפופ המהונדס של ימינו הרחק מאחור.

https://www.youtube.com/watch?v=QEpghx8Vq5g

5

Swans – The Glowing Man

b4d0fcbe

אני מניח שאם כל להקה אחרת הייתה מוציאה אלבום אחד כזה במהלך הקריירה שלה היא הייתה זוכה לכתרים ולתשבחות אין קץ. כיוון שזהו האפוס התובעני הרביעי שהסוואנס מוציאים ברצף יתכן וחושיהם של קהל המאזינים קצת קהו ולכן האלבום הזה לא זכה להערכה הביקורתית אליה הוא ראוי. האלבום אינו מציג התפתחות סגנונית בהשוואה לשלושת קודמיו (חוץ הנימה הכללית שלו המעט מלנכולית יותר). ועדיין מדובר ביצירה מונומנטלית של הלהקה הכי חשובה שפעלה בעשור הנוכחי ואחת הגדולות בהיסטוריה של המוזיקה בכלל.

https://www.youtube.com/watch?v=jFHQiYvuVlM

4

Car Seat Headrest – Teens Of Denial

2365f6ed.jpg

ההשפעות על אלבום האינדי-רוק הנהדר הזה ניכרות לאוזן – הגיטרה של מלקמוס, ההפקה הלא מלוטשת של גיידד ביי וויסס, המלודיות העגמומיות של יו לה טנגו – כולן נוכחות פה במלוא הדרן וחספוסן. אולם, מעל אילן היוחסין המפואר הזה בולט במיוחד הלהט העצום בהגשה של מנהיג ההרכב וויל טולדו, להט שלי קצת מזכיר את זה של קורט קוביין. מזה זמן רב זעם נעורים לא נשמע כל כך שוצף ומשכנע. יש מקום להניח שהמנוני האינדי שטולדו כתב ושר ללא כל עכבות היו יכולים לסחוף את ההמונים בתחילת שנות התשעים ולהפוך את טולדו למושיע התורן של הרוק. כיום כשהדור הצעיר ספון מול מסכים מרצדים ואין ממש עבור מי להציל את הרוק אסתפק בכך שטולדו יציל את עצמו ובדרך ינפק אלבומים כנים ונהדרים נוספים כמו זה.

https://www.youtube.com/watch?v=s_a1hPwXiWw

3

David Bowie – Blackstar

david-bowie-blackstar-2016-billboard-1000

בדצמבר 1983 נשמעה שאגה מחדרי בבית הוריי בבת ים. שוש עטרי הכריזה כי בילי ג'ין של מייקל ג'קסון דורג במקום השני במצעד הלועזי השנתי של רשת ג'. מבחינתי זה היה ברור – Modern Love של דיויד בואי אליל טרום נעורי נבחר למקום הראשון! מאז אותו רגע חלה התדרדרות הדרגתית בקשר בין בואי לביני. קצת באשמתו ובעיקר באשמתי. הסדק הראשון בזוגיות שלנו נוצר לאחר ששמעתי ראיון שבו בואי מתנער מ Let's Dance – האלבום האהוב שקיבלתי ליום ההולדת ה-12 שלי. האלבומים הפחות מרשימים של בואי בשנות השמונים הרחיקו אותי אף הם מבואי עד שברוב טיפשותי וויתרתי על ההזדמנות לראות אותו בהופעה בארץ.

לאחר מספר שנים ניסיתי להבין מדוע אינני ממשיך לעקוב אחר אמן עם כל כך הרבה יצירות נפלאות שחלקן היו מאוד משמעותיות עבורי. אל התשובה לשאלה הגעתי כאשר צפיתי בסרט המתעד הופעה חגיגית לכבוד יום ההולדת ה-50 של בואי. בשלב מוקדם של ההופעה, הזמין בואי המגונדר כטווס את פרנק בלאק ,סולן להקת הפיקסיז, לביצוע משותף של (הו האירוניה!) Fashion. בלאק שעלה לבמה בחולצה בלויה ובג'ינס זכה להערה מרושעת מצדו של בואי: "I see you're sartorially attired for this next one, Frank". ברגע זה הבנתי שבואי, הזיקית שמחליפה תדמיות ללא הרף, עוסק לטעמי פחות מדי בסאונד ויותר מדי בויז'ן. מול ה"פוזה" של בואי הכרעתי לטובת ה"אותנטיות" של הפיקסיז, סוניק יות' ופייבמנט שנראו כמו השכנים המרושלים שהייתי רוצה שיהיו לי.

לפני שנים ספורות, החלטתי שהנתק ביני לבין בואי לא יכול להימשך. כיוון שהוא לא כתב ולא התקשר החלטתי לעשות מעשה ולשקוע בפרויקט מקיף של הכרות מחודשת עם בואי. במסגרת הפרויקט (שכלל קריאה של ביוגרפיה שלו, האזנה לכל אלבומיו לפי הסדר הכרונולוגי שלהם, ביקור בתערוכה שהוקדשה לפועלו וצפייה בסרטים תיעודיים שנעשו עליו) הגעתי למסקנה שונה. בואי איננו אמן שמלקט חומרים מהמציאות ומחבר אותם ליצירת אמנות חדשה. בואי בעצם לוקח את חייו ואת עצמו, ועם שלל דמויות ותפקידים, הופך אותם ליצירת אמנות מוחלטת אחת. באלבומו האחרון מוכיח בואי שלא רק חייו אלא גם מותו היוו חלק מהיצירה הגדולה ששמה דיויד בואי. בלאקסטאר איננו אלבום חף מפגמים (הסאונד של התופים, חלק מהשירים מיותר) – ועדיין מבחינתי הוא אלבום מופתי, ולו רק בזכות היכולת של בואי להפוך את המוות הבלתי נמנע שלו לחלק אינטגרלי ביצירה המונומנטלית של אחד מהיוצרים הגדולים בהיסטוריה של הרוק.

https://www.youtube.com/watch?v=kszLwBaC4Sw

2

Nick Cave & the Bad Seeds – Skeleton Tree

packshot1-768x768

האם ניתן להגדיר יצירת מופת בזכות המרכיבים שאין בה? נדמה לי שהאזנה לאלבומו האחרון שלו האחרון של ניק קייב והבד סידס מאפשרת לענות על השאלה הזאת בחיוב. בסקלטון טרי אין את השחצנות של קייב שתמיד הרתיעה (וגם משכה) אותי, אין קול בוטח ונושך, אין ביצועים מוזיקליים מוקפדים ומעל לכל – אין חיים של ילד. קייב, באחד מאלבומיו הטובים, נשמע מובס ושבור. בטקסטים שוברי הלב של קייב ובקולו הסדוק אין זכר לאמן שהתריס ללא פחד בפני האל שהוא איננו חושש למות. קייב המבוגר מבין שמותו שלו אינו הדבר האיום ביותר שעלול להתרחש, וההאזנה לאלבום לא יכולה להתנתק מהידיעה שהדבר האיום ביותר אכן קרה. למרות שלטעמי מדובר באלבום הכי טוב שיצא ב-2016, ההאזנה הקשה מנשוא ליצירת המופת הזו מנעה ממני לבחור בו לאלבום השנה שלי.

https://www.youtube.com/watch?v=xDR9ijzQbzY

1

Eleanor Friedberger – New View

36912a91.jpg

לא מדובר באלבום מופתי כמו שני קודמיו ברשימה, לא מדובר באלבום שמכיל בשורה מוזיקלית חדשה – ובכל זאת בשנה האחרונה מצאתי את עצמי חוזר אליו שוב ושוב. באלבום הצנוע הזה משלימה פרידברגר תהליך ארוך שהחל בעשור הקודם בהרכב המשותף לה ולאחיה The Fiery  Furnaces והמשיך בקריירת הסולו שלה בעשור הנוכחי. במהלך השנים הללו  התנתקה פרידברגר מהמורכבות המוזיקלית שסיפק לה אחיה והשילה מעליה את מעטה האירוניה. התהליך הזה הגיע לשיאו באלבומה האחרון והטוב ביותר לטעמי. פרדיברגר, שעזבה את חיי העיר שהיו כה נוכחים בעבודותיה המוקדמות, מציגה אסופה של שירי פולק-רוק יפהפיים ומנחמים שנשמעים כאילו הוקלטו בסבנטיז. הטקסטים של השירים עוסקים באהבה ובפרידה אבל משהו בהגשה הכנה והמעורטלת של פרידברגר מספר סיפור עמוק יותר – סיפור על געגוע לאיזה רגע מכונן בזמן, לרגע שלא ישוב, ל"רוזבאד" האישי שלה. במהלך ההופעה המרגשת שלה בתל אביב הצטלבו המבטים של שנינו לרגע קט. באותו רגע ראיתי את הדמעה שנקוותה בעין שלה והיה נדמה לי שהבנתי מהו ה"רובזאד" שלה. באותו רגע, מחיתי דמעה מהלחי שלי והבנתי מהו ה"רוזבאד" שלי.

20161107_221846.jpg

יפה בוורוד: אריאל פינק בדרך לארץ

באיזה עשור עשו את המוזיקה הכי טובה? השאלה הנצחית הזו מזינה אין סוף ויכוחים בין חובבי מוזיקה. יש הסבורים כי מדובר בסיקסטיז, אחרים יטענו בלהט כי מדובר בסבנטיז (והם צודקים) ותמהוניים עם אייליינר יישבעו בשם האייטיז. בוויכוחים מסוג זה אני אוהב לענות כי העשור הנוכחי הוא הטוב ביותר ולו רק כדי לגרום לבר פלוגתא שלי להרגיש קצת לא מעודכן ולהתבייש באוסף אלבומי הפינק פלויד שלו.

כנראה שלא ניתן להכריע ויכוחים כאלה אבל כשזה מגיע למוזיקת פופ אני מוכן לחרף את נפשי ולקבוע שהמחצית הראשונה של האייטיז הייתה תור הזהב של מוזיקת המצעדים. האיכות של הפופ מאותה תקופה נבעה לטעמי מהטישטוש היחסי שהיה קיים בין מוזיקה "איכותית" ו"רצינית" לבין מוזיקה פופולרית. להקות כמו דוראן דוראן, פוליס, אדם אנט, מדנס ורבות אחרות השתמשו בלהט וברעיונות של זרמים כמו הפאנק, הסקא, הגלאם רוק וכד' כדי לייצר אין סוף להיטים שכיכבו במצעדי הפזמונים. מסיבות כלכליות, פוליטיות, חברתיות וטכנולוגיות, התפוגגה החגיגה הצבעונית הזו במחצית השניה של העשור (סטוק, אייטקן וווטרמן, אני מסתכל עליכם) ומצעדי הפזמונים נכבשו על ידי מוזיקת פופ מהונדסת ומופקת להפליא אך ברוב המקרים משעממת חסרת השראה.

circus ariel pink IIIציינתי כי מדובר ברוב המקרים משום שמדי פעם מצליחים הרכביי פופ עכשוויים לחרוג מהקונוונציות של הפופ המתועש. אחד מהבולטים בהם הוא אריאל פינק האמריקאי. פינק האמריקאי זוכה להיות מקוטלג בז'אנרים כמו לואו פיי ואינדי, אך לטעמי, בסופו של יום, המוזיקה שלו היא פופ מהסוג המשובח ביותר. הפופ של פינק אולי לא כובש את המיינסטרים כמו שעשו קודמיו באייטיז אך זה רק מעיד על מצב תעשיית המוזיקה המתקשה לעכל יצירתיות שאיננה מעוצבת במסגרת השבלונות המוכרות והמוכרות. באלבומיו מציע פינק מרקחת ססגונית של מלנכוליה קלה עם בדיחות דעת משובבת שבעולם מתוקן הייתה צריכה לעטר כל פלייליסט שמכבד את עצמו. הכישרון של פינק לכתוב לחנים קליטים ומתוחכמים מצליח לטעמי לטשטש, בדיוק כמו בתחילת האייטיז, את הגבולות בין "גבוה" ל"נמוך" ובין אליטיסטי לפופולארי ולהזכיר ששום דבר לא יכול לנצח שירי פופ טובים. לשמחתי, נוכל ליהנות מהפופ הנהדר של פינק בהופעה שתתקיים בחודש יוני בבארבי (כרטיסים) במסגרת סיבוב הופעות לקידום אלבומו הכפול החדש "פום פום".