סיכום 2018: אלבומי השנה שלי

DjcsyciUUAAmaxV

‎50. Peter Brötzmann/Heather Leigh – Sparrow Nights ‎
‎49. Mournful Congregation – The Incubus Of Karma
‎48. Body/Head – The Switch
‎47. The Sea And Cake – Any Day
‎46. Sandro Perri – In Another Life
‎45. Arvo Pärt – The Symphonies
‎44. Hot Snakes – Jericho Sirens
‎43. Hifiklub & Lee Ranaldo – In Doubt, Shadow Him!‎
‎42. Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs ‎‏-‏‎ King of Cowards
‎41. Mirrors for Psychic Warfare – I See What I Became – Best Industrial
‎40. Windhand – Eternal Return
‎39. Bardo Pond – Volume 8‎
‎38. Gruff Rhys – Babelsberg
‎37. Deafheaven – Ordinary Corrupt Human Love
‎36. JOYFULTALK – Plurality Trip
‎35. Wolvennest -Void
‎34. The Men – Drift
‎33. Cypress Hill – Elephants on Acid – Best Hip Hop
‎32. Kikagaku Moyo – Masana Temples – Best Artwork (see picture above)
‎31. No Age – Snares Like A Haircut
‎30. Daughters – You Won't Get What You Want – Best Noise Rock
‎‎29. Jerusalem In My Heart – Daqa’iq Tudaiq – Best Global
‎28. Messa – Feast For Water
‎27. Louise Landes Levi – Ikiru or The wanderer
‎26. Ariana Grande – Sweetener – Best Pop
‎25. SUMAC – Love In Shadow
‎24. Mary Halvorson – Code Girl
‎‎23. Idles – Joy as An Act of Resistance ‎
‎22. The Necks – Body
‎21. Mildred Maude – CPA I-III – Best Debut
‎20. Mary Lattimore – Hundreds of Days
‎19. Mythic Sunship – Another Shape of Psychedelic Music – Best Psych (Duh)‎
‎18. Eleanor Friedberger – Rebound
‎17. Nat Birchall – Cosmic Language – Best Spiritual Jazz
‎16. ASG – Survive Sunrise
‎15. Courtney Barnett – Tell Me How You Really Feel – Best Rock
‎14. U.S. Girls – In a Poem Unlimited – Best Indie
‎13. Wrekmeister Harmonies – The Alone Rush
‎12. Emma Ruth Rundle- On Dark Horses
‎11. The Ex – 27 Passports – Best Punk

10

Mamaleek – Out of Time

Best Experimental

Mamaleek – Out of Time.jpg

הרשת איננה מספקת מידע רב על הצמד מאמליק (עבדים בערבית). ידוע שמדובר בשני אחים, ככל הנראה ממוצא לבנוני, הרוקחים את התמהיל המוזיקלי הייחודי שלהם בסן פרנסיסקו ובביירות. עמוד הבאנדקאמפ של הצמד מגדיר את מאמליק כהרכב בלאק מטאל, אולם האזנה לאלבום הזה מגלה כי מודבר ביצירה ששואבת ממגוון סוגות ובמיוחד ממוזיקה ערבית, ג'אז אפל, פוסט פאנק ופוסט רוק. הקולאז' המוזיקלי לא נשמע מאולץ לרגע ומציע למאזינים אלבום מרתק וייחודי. להאזנה: ?Where is the Friend's house

9

Kacey Musgraves – Golden Hour

Best Country

Kacey Musgraves - Golden Hour

אם נתעלם לרגע ממטאל סימפוני, פופ קוריאני ואינדי ישראלי, כנראה שמוזיקת קאנטרי פופ היא אחד מהז'אנרים הכי מחרידים בנמצא (נו בצחוק, אינדי ישראלי זה אחלה, במיוחד הלהקה שלכם). למרות הקביעה הנחרצת שלי, הצליחה זמרת הקאנטרי קייסי מוסגרייבס להשתחל עם אלבום קאנטרי פופ משובח לעשירייה הראשונה בסיכום. אלבומה השלישי של  מוסגרייבס נקרא  Golden Hour מתוך ניסיון ליצור מוזיקה קסומה שתשמש כפסקול לשעת האור האחרונה ביממה (טראנס מאליק, מאחורייך!). ניסיון זה זוכה לדעתי להצלחה מסחררת. 13 שירי האלבום, המספרים סיפורי של אהבה ואכזבה בעיירה קטנה, מציגים את כשרון הכתיבה של מוסגרייבס וגם הקול הנפלא, הנינוח ושטוף האור של הזמרת. קולה של מוסגרייבס מזכיר לי לפרקים את הקול של דולי פרטון ובמחברת שלי זו מחמאה מהמעלה הראשונה והבטחה לעתיד מוזיקלי נהדר. לצפייה: Butterflies

8

 Lubomyr Melnyk – Fallen Trees

Best Neoclassical

Lubomyr Melnyk - Fallen Trees

אם יש תכונה של מוזיקאים שממש מרתיעה אותי הרי זו הוירטואוזיות. התכונה, שמוצגת לרוב כמתת אל שמוענקת ליחידי סגולה, נתפסת בעיניי כסוג של יוהרה טכנית שלרוב יש בינה לבין ביטוי אומנתי מרגש קשר רופף בלבד. למרות תפיסה זו, מצליח לובומיר מלניק להעמיד אותי פעם אחר פעם על טעותי. ביו הכתרים הרבים שזכה בהם הפסנתרן האוקראיני הוותיק בקריירה המאוחרת שלו צוין לא פעם, כי כנראה מדובר בפסנתרן המהיר בעולם. תיאורים מסוג זה אמורים כאמור להרתיע אותי, אך בנגינה של מלניק יש משהו צנוע ונחבא אל הכלים. שטף הצלילים, המהיר באופן על אנושי, מציב את המוזיקה במימד נפרד ונעלה מזה של המבצע, של האגו שלו ושל כישוריו הטכניים. הזרימה הסוחפת שגרמה לי לבחור בהופעה של מלניק כהופעת השנה שלי ב-2015, נוכחת גם באלבום  Fallen Trees שיצא לפני שבועות ספורים. האלבום, שיצא לכבוד יום הולדתו ה-70 של מלניק, מציג יצירה שאפתנית ומרגשת במיוחד שלטעמי לפחות מהווה את פסגת פועלו של הפסנתרן החביב. להאזנה: Son Of Parasol

7

 Infinite Music – Tribute to La Monte Young

Best Drone

Infinite Music - Tribute to La Monte Young

רשימת האמנים שהושפעו מיצירותיו של לה מונט יאנג, מגדולי המלחינים של המאה העשרים, כוללת את ג'ון קייל, סטיב רייך, פיליפ גלאס ורבים וטובים נוספים. שלושה חברים נכבדים הנכללים ברשימה, סוניק בום (ספייסמן 3), אטיין ג'ומה (זומבי זומבי) והזמרת ונגנית הטנפורה סליין וואדייר, התכנסו בספטמבר 2017 בליסבון להופעת מחווה ליאנג. ההופעה שהוקלטה ויצאה השנה כוללת שלושה קטעי דרון (Drone) ארוכים ומעודנים. הקטעים המדיטטיביים שמתפתחים לאיטם לכדי יצירה עצומה ממחישים את החשיבות העצומה של יאנג ומאפשרים למאזין להפליג למחוזות מופלאים. להאזנה: Surge Machine

6

Tim Hecker – Konoyo

Best Electronic

Tim Hecker - Konoyo.jpg

אמנם הכתרתי את האלבום האחרון של טים הקר כאלבום המוזיקה האלקטרונית של השנה, אבל אני לא ממש בטוח שההגדרה הזו מדויקת. טים הקר הקנדי עומד מבחינתי בחוד החנית של המוזיקה האלקטרונית בעשור האחרון. אולם, ב- Konoyoהוא מציג מערך צלילים מגוון יותר ושונה מהאמביינט האפל של אלבומיו הקודמים. את השינוי באסתטיקה של הקר ניתן לזקוף לזכותם של המוזיקאים יוצאי הדופן שחוברים הפעם להקר. לצורך הקלטת האלבום גייס הקר תזמורת יפנית מסורתית המנגנת מוזיקה הנקראת "גאגאקו". סגנון מוזיקה זה נוגן בחצרות האצולה של יפן עבור קיסרים ושועי ארץ. על פניו נדמה שהמוזיקה שמנוגנת בעיקר על חלילי במבוק וכלי נשיפה יפניים מסורתיים נוספים- רחוקה כמזרח ממערב מהאלקטרוניקה של הקר. בפועל השילוב נשמע אורגני ומפעים תוך שהוא מדלג החלוקות הנוקשות בין הפרה מודרני למודרני, בין חום לקור, ובין מוזיקה מסורתית למוזיקה ניסיונית. להאזנה: This life

5

Julia Holter – Aviary

Best Art Pop

Julia Holter - Aviary

אלבומה הקודם של הולטר, Have You in My Wilderness, הוכתר על ידי כאלבום השנה של 2015. הציפייה, שלי לפחות, הייתה שהולטר תמשיך לפתח את הפופ הקאמרי הנגיש יחסית שהתוותה באלבום הקודם, סגנון שעזר להולטר לקהלים רחבים יותר מבעבר. להפתעתי הרבה, הוציאה השנה הולטר את האלבום הכי מאתגר והכי מורכב בקריירה שלה. האלבום החדש והארוך במיוחד נקרא בשם Aviary – כלוב ציפורים גדול המעוצב לרוב בצורת פעמון מוארך. המוזיקה העמוסה באלבום מבקשת לייצג סחרור וגודש של מחשבות המתנגשות זו בזו בדיוק כפי שציוצי הציפורים בכלוב נשזרים זה בזה בקקפוניה מחרישת אוזניים. מבעד להמולה מפציעה הולטר, כציפור שיר, עם מלודיות והרמוניות פופ יפיפיות שמציעות למאזין לא לוותר ולחפש את היופי באלבום ובעולם. הכישרון של ג'וליה הולטר והאומץ שלה להוציא אלבום כל כך מורכב בעידן שבו הקשב של המאזינים מוגבל לציוצים ולפוסטים קצרצרים ברשתות החברתיות, מציב אותה לטעמי בחזית של המוזיקה הפופולרית האמנותית בימינו. להאזנה: I Shall Love 2

4

Yob – Our Raw Heart

Yob - Our Raw Heart.jpg

בשנת 2014 קטפה YOB  את תואר אלבום המטאל של השנה של הבלוג. מאז חלפו ארבע שנים ארוכות ומסתבר שהן לא היו קלות עבור סולן וגיטריסט הלהקה מייק שיידיט שהתמודד עם מצב בריאותי קשה ומסכן חיים. לשמחתנו וכנגד הסיכויים, הצליח שיידיט להחלים ולהתאושש. החוויה הפיזית והנפשית שטלטלה את שיידיט ואת חבריו להרכב תועלה ליצירת אלבום מופלא ששמו מתאר את תוכנו באופן מדויק. ב- Our Raw Heart נוברים חברי השלישייה מאורגון ברגשות הכי חשופים והכי עמוקים. המוזיקה האפלה נעה באיטיות ובעוצמה בין תחושות ייאוש ואבדון לבין התעלות ותקווה. הסקסופוניסט אלברט איילר טען בסוף שנות השישים שמוזיקה היא הכוח שבאמצעותו ניתן לרפא את העולם. אני מניח, שאפילו איילר האקסצנטרי לא תיאר, שמוזיקת דום מטאל תוכל לסייע בתהליך ההחלמה. המסע האקזיסטנציאליסטי שמתועד באלבום של Yob מלמד שכוחה התרפויטי של המוזיקה אינו מוגבל לסוגות מסוימות אלא יכול להימצא במקומות הכי פחות צפויים. להאזנה: Ablaze

3

Maria Faust – Machina

Best Chamber Jazz

Maria Faust - Machina.jpg

מריה פאוסט, המלחינה ונגנית הסקסופון הדנית ממוצא אסטוני, נעה בפרויקטים השונים שלה על קו התפר בין ג'אז לבין מוזיקה קלאסית מודרנית. לכבוד הקלטת אלבומה Machina הרכיבה פאוסט אנסמבל ייחודי נטול מתופף הכולל שני נגני סקסופון, צ'לנית, פסנתרן ושני בסיסטים. הסאונד הייחודי והעמוק של ההרכב עוצב כדי לדמות תחושה של שייט. מסע שייט זה נע בין חלקים מלנכוליים ומעורפלים לבין חלקים עולצים יותר, בין המהום המנוע המונוטוני של הספינה לבין ציוצי הציפורים המופיעות באופק. האיכות הבלתי צפויה של המים שעליהם פאוסט משייטת הובילה אותה לחבר ולבצע יצירה שמבחינתי ראויה לתואר אלבום הג'אז של השנה. אינני יודע לאן יובילו אותה מסעותיה של פאוסט בעתיד. בכל מקרה אשמח להיות על הסיפון כשהיא תצא שוב להפלגה. לצפייה: Undine's Curse 

2

Sleep  – The Sciences

Best Doom/Stoner Metal

Sleep - The Sciences

ב-20 באפריל 2018 זה סוף סוף קרה. ללא הודעה מראש וללא רמזים מקדימים, 15 שנים לאחר שהוציאו את יצירת המופת Dopesmoker, חזרו סליפ להרעיש את הארץ והוציאו אריך נגן מלא ומפואר. תזמון ההוצאה נבחר בקפידה  ליום בו נחגג יום הקנאביס בכל רחבי העולם. בשנים שחלפו מיציאת מאלבום הקודם, זכתה סליפ בקהל אוהדים מסור שנשבה במיתולוגיית הקנאביס שאפפה את ההיסטוריה של סליפ. במקביל, באותן שנים ארוכות, הקימו אל סיסנרוס ומאט פייק את Om ואת High on Fire בהתאמה ופנו לדרכים מוזיקליות נפרדות שונות. עם שובם לבמות בסוף העשור הקודם צירפו השניים את המתופף ג'ייסון רודר (ניורוזיס) במקום כריס האקיוס והגבירו את הציפיות לחומר מוקלט חדש. מבחינתי הציפיות לא באו על סיפוקן עם קטע בודד שיצא ב2014, אבל כל זה השתנה כשהפצצה הונחתה כאמור באפריל השנה. ראשית יש לציין ש The Sciences לא עולה על קודמו מעצם העובדה שפשוט אי אפשר להתעלות על Dopesmoker האפי והמושלם. יחד עם זאת שני קטעים שנכתבו בסוף שנות התשעים ונכללו באלבום החדש, "Antarcticans Thawed " ו -"Sonic Titan" , ממשיכים את הקו המוזיקלי של Dopesmoker. קטעים אחרים באלבום מושפעים באופן ניכר מלהקות הבת של סיסנרוס ופייק. הגיוון היחסי באלבום לא פוגע לרגע בקוהרנטיות שלו. ב53 הדקות הסוחפות משתמשת השלישייה בכל הארטילריה הכבדה שלה הכוללת את הבס האלוהי של סינסרוס, הריפים השטנים של פייק והתיפוף הורסטילי של רודר. המילים של השירים ממשיכות להלל, ספק באירוניה ספק ברצינות, את צמח הקנאביס. כפי שניתן ללמוד מעטיפת האלבום, החליטה הפעם הלהקה להטיס אותנו למסע בחלל החיצון תחת פיקודו של מריחונאוט אמיץ. המסע זה מנפיק עבורנו את אחד האלבומים הכי מרשימים של המוזיקה הכבדה בשנים האחרונות. להאזנה: Marijuanaut's Theme

Anna von Hausswolff – Dead Magic

Best Album of The Year

Anna von Hausswolff - Dead Magic.jpg

האגדה מספרת שאנה וון האוסוולף (להלן ובקיצור אוה) יצאה ללקט פטריות ביער אפל בשוודיה מולדתה. במהלך הליקוט נפלה אוה לבור עמוק. תוך כדי הנפילה הצליחה אוה להיאחז בענף רופף שאיים להיקרע ולשלוח אותה אל האבדון. באקט של ייאוש פנתה אוה אל על וזעקה כמקובל בעדות סקנדינביה "אדוני השטן, אנא עזור לי!". לפתע נשמע קול עצום שאמר "אווה עזבי את הענף ואציל אותך". אוה הרהרה לרגע וענתה "יש שם אולי מישהו אחר?".

האגדה הזו אולי לא לגמרי מבוססת (אוה העתיקה את מגוריה לדנמרק והיא בכלל לא מחבבת פטריות) אך היא מתארת את המורכבות והיופי של אלבומה האחרון Dead Magic. האסתטיקה של האלבום כפי שהיא באה לידי ביטוי בעטיפת האלבום ובאלמנטים המוזיקליים באלבום מתכתבת עם האסתטיקה של הרכבים נורדיים ואחרים רבים היוצרים מוזיקה אפלה שמתאימה לשמש כפסקול לשריפת כנסיות/מכשפות/כופרים וכיו"ב. אולם בניגוד להרכבים האחרים ואולי בניגוד לכוונותיה האפלות, כתבה הפעם אווה ליטורגיה מונומנטלית שיכולה לגרום אפילו לריצ'רד דוקינס לפתח רגש רליגיוזי. מה שתורם לא מעט לתחושת הקדושה באלבום הוא השימוש המופלא שעושה אוה בעוגב של כנסיית השיש בקופנהגן. צלילו הנמוכים של העוגב משמשים באלבום כעוגן מול קול הסופרן הגבוה והמרחף של אוה לאורך חלקים ניכרים באלבום. המתח בין השניים מלווה בנגינה רבת הוד, הדר ועוצמה של ההרכב המצוין אותו גיבשה אוה בשנים האחרונות. הבחירה בשם האלבום, בעטיפה המחרידה שלו, באלמנטים הגותיים במוזיקה – מעידה שאוה אולי זימנה את כוחות האופל. למרבה השמחה מי שנענה לבסוף לקריאתה היו כוחות האור שחילצו אותה מהבור ונשאו אותי אל הרקיע השביעי.

2 מחשבות על “סיכום 2018: אלבומי השנה שלי

  1. פינגבק: סיכומי שנה נבחרים ושווים 2018 | אנטנות השמיימה

  2. פינגבק: סיכום 2018: הופעות השנה שלי | No Words/No Thoughts

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s