שני הקוראים הנאמנים של הבלוג (הי אמא! הי אבא!) תוהים בוודאי מדוע סיכום השנה שלי מתמהמה. ובכן, מלבד עצלנות עונתית, נובע העיכוב מהחלטה של מספר מפיקים, אהובים אך חסרי אחריות, להביא לארץ דווקא בסוף השנה את ההרכב היפני האדיר בוריס. ההחלטה של המפיקים כמובן מבורכת אך איך אפשר לסכם את השנה כאשר הופעה עם פוטנציאל לקטוף את תואר הופעת השנה עדיין לפנינו?
האופטימיות שלי לגביי ההופעה מבוססת על חוויותיי בשתי הופעות של בוריס שזכיתי לראות על אדמות נכר בשנים האחרונות. ההופעה הראשונה מבין השתיים התקיימה בשנת 2017 בפסטיבל קיציי בקטוביץ', פולין. בוריס הופיעו על הבמה המרכזית וסחפו את הקהל במפגן רוקנרול מרהיב. ההופעה, שהתבססה בעיקר על שירי האלבום PINK, כללה את כל השטיקים המהנים בספר של הרוק – נפנופי שיער מוגזמים, מכונות עשן, קטעי סולו גיטרה חורכים וריקודי פוגו סוערים. הקהל, ואני בתוכו, התמסר בכניעה להפגזה של המפציצים היפנים וחגג בהתלהבות שלא נראתה בעיר מאז הימים העליצים של וועידת קטוביץ'.
שנה לאחר מכן, הזדמן לי לראות את השלישייה שוב. הפעם ההופעה התקיימה במועדון אפלולי בפאתי רומא. בהופעה, שהתקיימה במסגרת סיבוב ההופעות החורפי המשותף עם Amenra הבלגים, התמקדו חברי הלהקה בשירי האלבום Dear וסיפקו פסקול מושלם ללילה המושלג שירד על הבירה האיטלקית. הסט היה כה כבד, פסיכדלי ומדיטטיבי עד שהיה נדמה לי שמדובר בלהקה אחרת לגמרי מזו שראיתי רק שנה לפני כן. למרות השירים השונים שנוגנו והתפאורה שכללה תאורה תכולה ונוגה, גונגים אימתניים ואיפור כבד – גם הפעם ההופעה הייתה לא פחות מנפלאה.
מי שעוקב אחרי האלבומים של בוריס שם לב בוודאי ליכולת של ההרכב לשייט בקלילות בין ז'אנרים כבדים – מקטעי סטונר פסיכדלי, דרך יצירות שוגייז סמיכות וכלה מהמנוני מטאל סוחפים. בשתי ההופעות שראיתי הסתבר לי שהיכולת המופלאה להשיל זהות מוזיקלית אחת ולעטות זהות מוזיקלית אחרת בצורה מושלמת מאפיינת גם את ההופעות החיות של ההרכב הנהדר הזה. לפיכך, קשה לי לחזות מה יקרה בערב של ה-22 בדצמבר על בימת הבארבי אבל אני משוכנע שהערב הזה יהיה בלתי נשכח.
כרטיסים להופעה ניתן לרכוש כאן.
No Words/No Thoughts 