סיכום 2021: אלבומי השנה שלי

Honorable Mentions:

80. Portal – Hagbulbia

79. Howlin Rain – The Dharma Wheel

78. Prima Kanta – 7 Variations Sur Le Tao

77. Natural Information Society with Evan Parker – descension (Out of Our Constrictions)

76. Little Simz – Sometimes I Might Be Introvert

75. Nala Sinephro – Space 1.8

74. Shy, Low – Snake Behind The Sun

73. L'Rain – Fatigue

72. Tyler, the Creator – Call Me If You Get Lost – Best Hip Hop

71. Amyl and the Sniffers – Comfort To Me – Best Punk

70. Linda Fredriksson – Juniper

69. Japanese Breakfast – Jubilee

68. Bossk – Migration

67. Mary Halvorson Quartet- John Zorn’s Bagatelles, Volume 1

66. New Age Doom & Lee "Scratch" Perry – Lee "Scratch" Perry's Guide to the Universe

65. Delphine Dora – In Illo Tempore

64. Richard Dawson & Circle – Henki

63. Body Meπa – The Work Is Slow

62. Spelljammer – Abyssal Trip – Best Stoner

61. Wolf Alice – Blue Weekend

60. Mythic Sunship – Wildfire

59. Thumbscrew – Never Is Enough

58. Mary Lattimore + GROWING – GAINER – Best Ambient

57. Bell Orchestre – House Music

56. Chris Corsano & Bill Orcutt – Made Out of Sound

55. Isaiah Collier & The Chosen Few – Cosmic Transitions

54. Sparks – Annette – Best Soundtrack

53. Profond Barathre – Tinnitus

52. Azita – Glen Echo

51. Neptunian Maximalism – Solar Drone Ceremony

50. Courtney Barnett – Things Take Time, Take Time

49. Thisquietarmy x Away – The Singularity, Phase II

48. DJINN – Transmission

47. Divide And Dissolve – Gas Lit

46.  Ustad Saami – East Pakistan Sky

45. The Bug – Fire – Best Dub

44. Gruff Rhys – Seeking New Gods

43. Arooj Aftab – Vulture Prince

42. Painted Shrines – Heaven and Holy

41. Lana Del Rey – Blue Banisters

40. Black Country, New Road – For The First Time – Best Post Punk

39. Vapour Theories – Celestial Scuzz – Best Psych

38. The Body and Big ‡ Brave – Leaving None But Small Birds

37. Liars – The Apple Drop

36. Justina Jaruseviciute – Silhouettes – Best Modern Classical

35. Nick Cave & Warren Ellis – CARNAGE

34. Esperanza Spalding – Songwrights Apothecary Lab

33. The Ruins Of Beverast – The Thule Grimories

32. King Woman – Celestial Blues

31. Dust Mountain – Hymns for Wilderness – Best Folk

30. Anna B Savage – A Common Turn

29. Mono – Beyond the Past – Live in London with the Platinum Anniversary Orchestra

28. Mogwai – As the Love Continues

27. Sarah Neufeld – Detritus

26. Neil Young and Crazy Horse – Way Down in the Rust Bucket – Best Rock

25. Deafheaven – Infinite Granite – Best Shoegaze

24. Dinosaur Jr. – Sweep It Into Space – Best Noise Rock

23. Mono – Pilgrimage of the Soul

22. Rosali – No Medium

21. Alice Coltrane – Kirtan: Turiya Sings – Best Archival Release

Best Albums of The Year

20. Ben Goldberg – Everything Happens to Be

19 BRUIT ≤ – The Machine Is Burning And Now Everyone Knows It Could Happen Again – Best Post Metal

18. Weezer – OK Human – Best Pop

17. Charles Spearin – My City of Starlings

16. Aimee Mann – Queens of the Summer Hotel

15. Cassandra Jenkins – An Overview on Phenomenal Nature

14. Mdou Moctar – Afrique Victime Best World

13. Big ‡ Brave – Vital – Best Avant Rock

12. SPELLLING – The Turning Wheel – Best Art Pop

11. Sunn O))) – Metta, Benevolence BBC 6 Live: on the invitation of Mary Anne Hobbs – Best Drone/Best Metal/Best Live/Best Artwork

10. Barry Gibb – Greenfields: The Gibb Brothers’ Songbook Vol. 1 – Best Country

באחד מהזיכרונות המוקדמים שלי אני רוקד בסלון הדירה של סבתי האהובה עליה השלום. חברותיה של סבתי, שירדו מדי יום אל דירתה כדי לשתות קפה, לעשן ולרכל, זכו הפעם להופעה נדירה שבה אני מפגין את כישורי הריקוד שלי לצלילי הפסקול של Saturday Night Fever (או כפי שאני הכרתי אותו -"שגעון המוזיקה"). באותם רגעים, כשאני רק בן חמש או שש וידי מונפת אל על אה-לה ג'ון טרוולטה, הביג'יז היו הלהקה האהובה עליי בעולם. חלפו השנים ואיתם כישורי הריקוד שלי. הביג'יז נשכחו מליבי והפכו בעיניי להרכב דיסקו עם מספר להיטים חביבים אך לא מעבר לכך. כל זה השתנה בתחילת השנה עם צאתו של הסרט התיעודי The Bee Gees: How You can Mend A Broken Heart. הצפייה בסרט הנפלא הבהירה לי עד כמה אני בור בכל הנוגע למוזיקה של ההרכב. מהסרט, שאסור להחמיץ, למדתי על השינויים הסגנוניים שעברו על הלהקה ובעיקר על השירים הנפלאים שהם כתבו עבור אמנים אחרים. חלק מהשירים הללו נכללים באלבום החדש של בארי גיב, האח היחיד ששרד מההרכב. באלבום, משתף פעולה גיב עם שורה של אמנים שמחדשים את השירים בגרסאות קאנטרי פנטסטיות. הביצועים של השירים שופכים אור חדש ומדגישים את הקסם והגדולה של הביג'יז ככותבי שירים. אני מקווה ששם האלבום מרמז על כך שיהיה המשך לפרויקט. ועד שזה יקרה אני חייב ללטש שוב את מהלכי הדיסקו שלי.

9. Work Money Death – The Space In Which The Uncontrollable Unknown Resides, Can Be The Place From Which Creation Arises – Best Jazz

מגבלות הקורונה אילצו את הסקסופוניסט טוני ברקיל ואת הבאסיסט ניל איינס לאלתר ולא רק בנגינתם. שני המוזיקאים מלידס גייסו מספר עמיתים ויחד בנו שיטה ייחודית להלחנת המוזיקה ולהקלטתה. המשתתפים בהקלטה חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת הגיע לאולפן ואלתרה את הלחן ולמחרת היום הקבוצה השנייה הקשיבה להקלטה והגיבה בהתאם. כך שתי הקבוצות ניגנו והקליטו לסירוגין עד שלבסוף יצרו את האלבום כולו. האלבום שמחזיק שני קטעים ארוכים משמש כולו כמחווה לג'אז הספיריטואלי של פרעה סאנדרס (שנפגוש בהמשך הסיכום) ושל אליס קולטריין בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. השימוש בטנפורה ובהרמוניום מקנים לקטעים את הניחוח האוריינטלי הרוחני ויחד עם חטיבת הקצב המצוינת הם מספקים את הבסיס שעליו הסקסופון והפסנתר יכולים להמריא לגבהים ולקטוף את תואר אלבום הג'אז המצטיין של השנה.

8. The Weather Station – IgnoranceBest Indie Rock

באלבומה האחרון, זנחה המוזיקאית תמרה לינדרמן את נטייתה לפולק או רוק מבוססי גיטרה אקוסטית ושילבה נגני סקסופון, חליל, קלידים, בס, גיטרות ואף שני מתופפים. שילוב זה, שמזכיר לי לפרקים את Talk Talk המאוחרים, הוביל ליצירת אלבום קטן גדול – עשיר אך לא דחוס, קצבי אבל לא ממש רקיד. השירים שכתבה המוזיקאית הקנדית עוסקים באהבה ובשברון לב, אך לא רק ביחסים בין נאהבים אלא גם בינה לבין הטבע. כך, ללא הטפות מוסר מעבירה לינדרמן ברגישות נוגעת ללב את החשש שלה לגורל כדור הארץ. האזנה לעשרת שירי האלבום אכן מעוררת חששות לעתיד הפלנטה אבל מבהירה שעתידה של לינדרמן ורוד ומבטיח.

07. Chris Brokaw – Puritan Best Alternative Rock

למרות שהכרתי את כריס ברוקאו מההרכבים המצויינים Come ו-Codaine  בהם היה חבר, לא הכרתי את פועלו כאמן סולו. לשמחתי נתקלתי באלבום Puritan שבו מפגין ברוקאו את כישוריו גם ככותב שירים אדיר וגם כגיטריסט מעולה. הגיטרות באלבום נשמעות לעיתים כמו אלו של סוניק יות' המאוחרים ברגעים היותר נינוחים שלהם ולעיתים כמו הקרייזי הורס ברגעים היותר אינטנסיביים שלהם. בלב היצירה ניצב האפוס בן השבע דקות The Heart Of Human Trafficking שעוסק בסחר בבני אדם. השיר הסוחף הוא לטעמי היפה ביותר שיצא השנה ואחד היפים של השנים האחרונות.

6. Turnstile – Glow OnBest Post Hardcore

לפני זמן מה הגעתי למסקנה שהארדקור כבר לא הולם את גילי. עצמותיי הבלות פריכות מדי לריקודי פוגו סוערים, משקל גופי לא מאפשר סטייג' דייבינג מבלי שייגרם נזק משמעותי לקהל, והמוזיקה פחות רלוונטית למי שזעם הנעורים שלו לא היה קיים מלכתחילה. השנה הוציאו טרנסטיל את אלבומם השלישי Glow On והבהירו לי שהקדמתי מדי לצאת לגמלאות. ב15 קטעים שנמשכים פחות מ35 דקות, מפגיז ההרכב מבולטימור ברצף של שירים שמשלבים בין אנרגיית הארדקור אגרסיבית ומוחצת לבין מלודיות פופ מדבקות. רצף מנצח שכזה לא נשמע באוזניי מאז ששלושה חברים מסיאטל חרכו את גלי האתר בשלהי האלף הקודם.

5. Floating Points, Pharoah Sanders & The London Symphony Orchestra – PromisesBest Post Minimalism

אינני יודע אם  שסם שפרד (Floating Points) השתמש בתובנות מלימודי הדוקטורט שלו במדעי המוח כדי ליצור את Promises אולם ההשפעה של האלבום על מוח בינוני אחד באזור רמת גן ניכרת וברורה. היצירה, האינסטרומנטלית ברובה, מורכבת מתשעה חלקים המושתתים על תמה מלודית פשוטה שמנגן שפרד שוב ושוב על הקלידים. הרפטטיביות העיקשת של המוטיב המינימליסטי משמשת כאמצעי להדגיש את החריגה מהתלם החרוש לעייפה. מי שמוזמן לפרוע בעדינות את הסדר ביצירה הוא לא אחר מאליל הג'אז החופשי ומגדולי נגני הסקסופון בהיסטוריה – פרעה סאנדרס. בהקלטה הראשונה שלו מאז למעלה מעשור, זונח סאנדרס את הלהט והעוצמה שהפכו לסימן ההיכר שלו בשנות השישים ובוחר לנגן בליריות ובאקספרסיביות רכה ומרגשת. לקראת אמצע היצירה מצטרפים נגנים מהתזמורת הסימפונית של לונדון ויחד מטשטשים את הגבולות בין אלקטרוניקה עדכנית, ג'אז חופשי ומוזיקה קלאסית מודרנית. למרות שלא ניתן לחמוק מהמחשבה שהיצירה המפוארת והמעט מלנכולית ששפרד רקח, עלולה להיות שירת הברבור של סאנדרס שכבר חצה את גיל שמונים, יש לקוות שמדובר בתחילה של שותפות שתניב אלבומים נפלאים נוספים.

4. otay:onii – MingMing Best Experimental/Best Post Industrial

לאחר ש Elizabeth Colour Wheel זכו בתואר אלבום הבכורה של הבלוג בשנת 2019, נגמלה החלטה בליבה של סולנית הלהקה ליין שי אוטאיאוניי להראות לקוראי הבלוג שהיא יכולה לנסוק לגבהים דומים גם בגפה. את ההדגמה לכך היא מספקת באלבום הסולו השלישי שלה תחת השם otay:onii. האלבום נושא את השם הסיני מינגמינג ובא לציין (פעמיים) את המקום הלימינלי שבו נשמות משוטטות בין העולם הזה לעולם הבא. בשמונת קטעי האלבום המצויין, מוכיחה לין שיי שהיא לא רק זמרת נהדרת (באנגלית ובמנדרינית) אלא גם מוזיקאית יוצאת דופן שיודעת לשלב באופן אורגני מוזיקה פוסט תעשייתית עם פופ מערבי ועם מוזיקה סינית מסורתית. 

3. Low – Hey What Best Slowcore

אחרי לואו הנהדרים אני עוקב באדיקות מאז ראשית דרכם בשנות התשעים. למרבה הצער, האלבומים שההרכב הוציא בעשור האחרון אכזבו אותי פעם אחר פעם. המוזיקה שלהם, באלבומים וגם בהופעות, נשמעה לי קצת צפויה מדי ולא מאתגרת ונדמה היה שאנחנו נשארים יחד רק בגלל הילדים. במאמצים שיש להעריך, השכילו מימי פרקר ואלן ספארהוק להשקיע בזוגיות הדועכת שלנו ולהפתיע אותי ואת שאר העולם באסתטיקה חדשה שהחליפה את הצלילים החרישיים של האלבומים הקלאסיים שלהם בסאונד מחוספס, דחוס ומאיים. בעוד ששאר העולם התפעל מהמטמורפוזה הדרמטית שהוצגה לראווה באלבומם הקודם Double Negative, אני נותרתי באדישותי והמשכתי להפגין קור שהיה עז מדי אפילו לזוג למוד סופות השלג ממינסוטה. למרבה השמחה, הצמד שכלל את הנוסחה שהוצגה באלבום הקודם כשהפעם ההרמוניות הפנטסטיות חולצו ממעמקי הדיסטורשן והוצבו במרכז הבמה. השינוי המינורי והשירים הנפלאים שנכללים באלבום החדש, הציתו מחדש את התשוקה ביחסים ביננו. כעת נותר לנו רק לשוחח על חלוקת המטלות בבית ולוודא שאני לא היחיד שמדיח כלים בבית הזה.

2. Godspeed You! Black Emperor – G_d’s Pee AT STATE’S END!Best Post Rock

מזה כרבע מאה חברי ההרכב הפוסט רוק האנרכיסטי ממונטריאול מזהירים מפני האפוקליפסה שעתידה להכות בנו. המשבר העולמי סיפק ללהקה הזדמנות פז להקליט אלבום שייקרא "אמרנו לכם ואמרנו לכם!". למרבה ההפתעה, חברי הלהקה נמנעו מכך והוציאו את אלבום יפהפה שלאוזניי לפחות נשמע האופטימי ביותר בדיסקוגרפיה שלהם והטוב ביותר מאז חזרו לפעילות ב2012. למען הסר ספק, כשאני כותב אופטימי אני לא מתכוון לאלבום שישמש כפסקול להפעלות בריכה ברשת מלונות פתאל. הקלטות הרדיו המעורפלות, צלילי הצ'לו המאיימים, הקראשנדוז האימתניים – כולם נוכחים ביצירה הנוכחית. על אף השימוש באסתטיקה המוכרת, קשה הפעם להתעלם מהמוזיקה מרוממת הרוח שמופיעה בעיקר בחלקו השני של האלבום ומהכתובת ביידיש שמופיעה על התקליט "מיר וועלן זיי איבערלעבן" (אנחנו נתגבר). כמו מרקסיסטים אדוקים המאמינים שחייב להיות רע לפני שיהיה טוב, נדמה שחברי הלהקה רואים בפנדמיה הזדמנות פז להחריב את העולם הישן עדי היסוד. כדי לחגוג את הקריסה הצפויה מציעה הלהקה להרים כוס של שתן אלוהי (G_d’s Pee  הוא כינוי לבירה פופולרית בצפון אמריקה) ומספקת פסקול מושלם לתקופה.

להאזנה: GOVERNMENT CAME” (9980​.​0kHz 3617​.​1kHz 4521​.​0 kHz) / Cliffs Gaze / cliffs’ gaze at empty waters’ rise / ASHES TO SEA or NEARER TO THEE

Circuit des Yeux – -io

Album of The Year

בראיונות שנערכו לאורך השנים, סיפרה היילי פוהר (Circuit des Yeux) כי המוזיקה שלה נוצרת בצל התמודדות עם מחלת נפש. מאותם ראיונות נדמה היה שההתמודדות מוצלחת ושפוהר נמצאת בתהליך הדרגתי של החלמה. השיפור במצבה של פוהר ניכר לטעמי בגוף היצירה שלה ובמיוחד באלבומים הנושאים את שם הבמה Circuit des Yeux. מאלבום לאלבום המוזיקה שלה הפכה לממוקדת יותר, יפה יותר, ולפרקים גם אופטימית. שיאו של התהליך היצירתי הגיע עם אלבומה המופתי  Reaching for Indigo  שיצא בשנת 2017 ונכלל ברשימת האלבומים הטובים של העשור הקודם שפורסמה בעבר באכסניה זו.  

בשנת 2019 חבר קרוב של פוהר, ששימש לה כמשענת בשעות קשות, שם קץ לחייו (נדמה לי שגם אני וגם קוראי הבלוג הוותיקים יכולים לנחש מיהו החבר). הבשורה המרה קטעה את תהליך ההחלמה של פוהר שחוותה רגרסיה קשה ושקעה לתהום העמוקה שממנה ניסתה להיחלץ לאורך השנים. פוהר לא אמרה נואש וגייסה את הכוחות היצירתיים שלה כדי להקליט את האלבום -io, אלבום שממשיך את מגמת ההתעלות של פוהר.

מוזיקה שנוצרת תחת השפעה של מצוקה נפשית קשה מוצגת בדרך כלל בשני אופנים עיקריים. הראשון הוא בסגנון המינורי והשקט של אמנים בסגנון ניק דרייק או אליוט סמית', השני בסגנון הקלסטרופובי והחרדתי של ג'וי דוייז'ן ואינסוף חקייניה. כדי לייצג את האבל והיגון שהיא חוותה, בחרה פוהר להימנע משתי האפשרויות הרווחות. כדי לייצר אפשרות חדשה, לקחה פוהר פיקוד על כל שלבי היצירה – החל מהלחנת המוזיקה וכתיבת התווים והטקסטים, דרך גיוס 24 מוזיקאים מהקהילה המוזיקלית התוססת של שיקגו, וכלה בהפקה, בעיבוד, בתזמור, בעריכת המיקס ואפילו בעיצוב האומנות של האלבום.

לאחר חודשים ארוכים של עבודה מאומצת שכללה התמודדות עם חוסר יכולת לקיים חזרות יחד עם כל חברי האנסמבל, הוציאה פוהר את המגנוס אופוס שלה -io. שם האלבום בא לתאר מקום שבו "הכל נגמר, כל הזמן". הצבע הכתום העז שמעטר את עטיפה האלבום ואת הבגדים שבהם פוהר עטויה בקליפים שהוציאה,  בא לייצג את השקיעה האינסופית באותו עולם דמיוני. אם תיאור זה מעלה את החשש כי המוזיקה באלבום מלנכולית ואפלה, האזנה ליצירה מגלה כי  פוהר בראה עולם סוחף, עשיר, מיוחד ויצירתי. המוזיקה הספקטקולרית שמשלבת באופן מופלא בין מוזיקת בארוק לבין פופ ורוק אומנותי ולאוונגרד, הסחרחורת שיוצרים נגני כלי המיתר וכלי נשיפה, השימוש המופלא שעושה פוהר בארבעת האוקטבות של קולה – כולם יחד ממחישים למאזינים את המפולת הרגשית העזה שמתרחשת בתוכה. כולם יחד מאפשרים דרך חדשה לייצוג של מחלות נפש. דרך שלא נועדה לדכא את המאזינים אלא לסחוף אותם וללמד אותם כי גם ממעמקי השאול יכול לצמוח יופי. לי נותר רק לקוות ולאחל שבאלבומה הבא תפגין פוהר את יכולתה לייצר יצירת מופת נוספת, הפעם כשהיא מרגישה נפלא.

פלייליסט עם מיטב השירים של השנה האחרונה. מתחיל עם מוזיקה ידידותית לרדיו, ממשיך עם מוזיקה עויינת לרדיו ולמכשירי חשמל נוספים.

מחשבה אחת על “סיכום 2021: אלבומי השנה שלי

  1. פינגבק: סיכומי שנה נבחרים 2021 | אנטנות השמיימה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s