סיכום 2022: הופעות השנה שלי

הופעות שלא צפיתי במלואן סומנו בכוכבית

90. Arima – Amfest, Barcelona*

89. Za! vs 13 Years Cicada – Amfest, Barcelona*

88.  Embryo + Abate Berihun, Beit Romano, Tel Aviv

87. Ikarie – Amfest, Barcelona*

86. Lydia Lunch (spoken word) – Tel Aviv Cinematheque

85. GGGOLDDD – Roadburn Festival, Tilburg

84. Alcest – Roadburn Festival, Tilburg*

83. Kollaps – Roadburn Festival, Tilburg*

82. Year of No Light – Roadburn Festival, Tilburg*

81. Shmil Frenkel & Shahar Haziza – Levontin 7, Tel Aviv

80. Yishai Berger – Barby, Tel Aviv*

79. Billy Harper Quartet Play Ballads & Blues –Terminal 4, Tel Aviv

78. Severant – Roadburn Festival, Tilburg

77. Maya Dunitz & Sefi Sefi Zisling – Muza, Tel Aviv

76. Dima XR – Levontin 7, Tel Aviv

75. GGGold – Amfest, Barcelona

74. Lili Refrain – Amfest, Barcelona

73. Jerry Cantrell – Expo, Tel Aviv

72. The Holy Family – Roadburn Festival, Tilburg*

71. Nara Is Neus – Amfest, Barcelona

70. The Israel Camerata Jerusalem performing Bach / Pärt /Mozart – Tel Aviv Museum, Tel Aviv

69. Electric Zoo – Pais Arena, Jerusalem

68. Aiming For Enrike – Amfest, Barcelona

67. Tricot – Amfest, Barcelona

66. A.A. Williams– Amfest, Barcelona*

65. Jo Quail – Roadburn Festival, Tilburg*

64. Maud The Moth – Amfest, Barcelona

63. Billy Harper Septet – Terminal 4, Tel Aviv

62. Vile Creature – Roadburn Festival, Tilburg

61. Midwife – Amfest, Barcelona

60. Emma Ruth Rundle – Roadburn Festival, Tilburg*

59. Terzij de Horde // Ggu:ll – Roadburn Festival, Tilburg

58. Yehezkel Raz and Nitay – Tel Aviv Music Center, Jaffa

57. Punch – Ozen Bar, Tel Aviv

56. Digital Primitives – Levontin 7, Tel Aviv

55. CELESTE – Amfest, Barcelona

54. SLIFT x Etienne Jaumet – Roadburn Festival, Tilburg

53. Arabrot – Roadburn Festival, Tilburg

52. Lingua Ignota – Roadburn Festival, Tilburg

51. Radar Men From The Moon X Twin Sister– Roadburn Festival, Tilburg

50. Crime and The City Solution – Ozen Bar, Tel Aviv

49. Carpenter Brut – Amfest, Barcelona

48. The Israel Philharmonic – Harry Potter and the Philosopher's Stone Live

47. Svalbard – Amfest, Barcelona

46. Hungarian State Opera Orchestra, Schock Atala and Michael Volle preforming Richard Wagner Society 150 concert, Müpa, Budapest

45. Katia Toobool & Hadar Noyberg – Shablul Jazz, Tel Aviv

44. Mercury Rev – Tel Aviv Museum

43. Hangman's Chair x Regarde Les Hommes Tomber – Roadburn Festival, Tilburg

42. Pallbearer – Amfest, Barcelona

41. Caspian – Amfest, Barcelona

40. Tangerine Dream – Roundhouse, London

39. Karin Park – Roadburn Festival, Tilburg

38. The Israel Contemporary Players featuring Nico Teen & Ohad Fishof – Barby, Tel Aviv

37. Full of Hell featuring Spiritual Poison– Roadburn Festival, Tilburg

36. Deep Purple – Pais Arena, Jerusalem

35. The Zabari Brothers – Levontin 7, Tel Aviv

34. Pixies – Expo, Tel Aviv

33. Hania Rani – Tel Aviv Museum

32. Mercury Rev’s Clear Light Ensemble performing Carnival of Souls Live Score – Tel Aviv Cinematheque

31. Mario Batkovic – Tel Aviv Music Center, Jaffa

30. Afghan Whigs – Barby, Tel Aviv

29. Hunter Hunt–Hendrix with Kamerata Zuid performing Origin of the Alimonies – Roadburn Festival, Tilburg

28. James Brandon Lewis Quartet – Levontin 7, Tel Aviv

27. Birds in Row – Amfest, Barcelona

26. Tremolo Percussion Ensemble performing Music for 18 Instruments by Steve Reich – Tel Aviv Museum, Tel Aviv

25. Geshem & Israel Chamber Orchestra performing music by Portishead – Muza, Tel Aviv

24. Full of Hell x Nothing – Roadburn Festival, Tilburg

23. Mivos Quartet & Nadav Lev – Hatieva, Jaffa

22. Robert Plant & Alison Krauss – Zitadelle Spandau, Berlin

21. Elder – Amfest, Barcelona

20. Corinne Allal – Barby, Tel Aviv

19. Divide and Dissolve – Roadburn Festival, Tilburg

18. Fred Frith and Jason Hoopes – Levontin 7, Tel Aviv

17. Ulver performing Flowers of Evil – Roadburn Festival, Tilburg

16. Deafheaven – Amfest, Barcelona

15. James Kent & Johannes Persson – Roadburn Festival, Tilburg

14. Thou & Mizmor – Roadburn Festival, Tilburg

13. Sum of R – Roadburn Festival, Tilburg

12. Lingua Ignota – Amfest, Barcelona

11. Lemonheads – Barby, Tel Aviv

10. BRUIT ≤ – Roadburn Festival, Tilburg

9. Gnod – Roadburn Festival, Tilburg

8. Messa – Roadburn Festival, Tilburg

7. Anna Von Hausswolff – Amfest, Barcelona

6. Liturgy performing H.A.Q.Q – Roadburn Festival, Tilburg

5. Godspeed You! Black Emperor – Amfest, Barcelona

4. Big Brave – Roadburn Festival, Tilburg

3. Cult of Luna – Amfest, Barcelona

2. Oranssi Pazuzu – Amfest, Barcelona

1. Sparks – Paradiso, Amsterdam

סיכום 2022: אלבומי השנה שלי

50.   Caroline Shaw & Attacca Quartet – Evergreen

49.  Mizmor & Thou – Myopia

48.  Al Cisneros – Sinai Dub Box (2012-2022) – Best Dub

47.  Big Thief – Dragon New Warm Mountain I Believe In You – Best Folk

46.  Circuit des Yeux – Live from Chicago

45.  Thumbscrew – Multicolored Midnight

44.  Elder – Innate Passage – Best Progressive Rock

43.  The Bad Plus – The Bad Plus

42.  Winged Wheel – No Island

41.  Ketoret – Spontaneous Combustion – Best Israeli Album

40.  Kikagaku Moyo – Kumoyo Island – Best Psych

39.  Nilufer Yanya – PAINLESS

38.  Boris – W – Best Dream Pop

37.  Joe Rainey – Niineta

36.  Sarah Davachi – Two Sisters – Best Modern Classical

35.  Michael Head & The Red Elastic Band – Dear Scott

34.  The Weeknd – Dawn FM – Best Synthpop

33.  Blood Incantation –Timewave Zero

32.  Flower–Corsano Duo – The Halcyon

31.  Superchunk – Wild Loneliness

30.  Jean-Michel Blais – aubades

29.  Kendrick Lamar – Mr. Morale & The Big Steppers – Best Hip Hop

28.  The Smile – A Light for Attracting Attention

27.  Sum Of R – Lahbryce

26.  Scarcity – Aveilut – Best Black Metal

25.  Esmerine – Everything Was Forever Until It Was No More

24.  Oren Ambarchi – Shebang

23.  Maria W Horn & Sara Parkman – Funeral Folk

22.  Jambinai – Apparition – Best Post Rock

21.  Moor Mother – Jazz Codes

20.  Wilco – Cruel Country – Best Alternative County

19.  Gnod – Hexen Valley – Best Post Punk/Best Noise Rock

18.  Matchess – Sonescent – Best Ambient

17.  SRSQ – Ever Crashing

16.  Cass McCombs – Heartmind

15.  Birds in Row – Gris Klein – Best Post Hardcore

14.  Lucrecia Dalt – ¡Ay! – Best Experimental

13.  Tim Heidecker – High School

12.  Cult of Luna – The Long Road North – Best Post Metal

11.  Nancy Mounir – Nozhet El Nofous – Best World

10.  Kurt Vile – (watch my moves) – Best Indie Rock

בעשור האחרון הקליט קורט וייל שורה של אלבומים טובים, אבל כאלו שלא הותירו עליי חותם מיוחד. על אף שבמהלך השנים הללו הסגנון של וייל לא השתנה בצורה משמעותית, לא הצלחתי למצוא את אותו הקסם שגרם לי להכתיר את אלבומו משנת 2011 – Smoke Ring for My Halo – לאלבום השנה שלי. השנה הוציא וייל את אלבומו התשיעי, ולפחות מבחינתי הקסם חזר. יופיו של האלבום טמון לדעתי בעובדה שוייל הקליט חלק ניכר מהאלבום באולפן ההקלטות הביתי שלו OKV Central. קשה להאמין שוייל היה יכול להישמע נינוח יותר מהרגיל בלי לוותר על הדופק שלו, אבל נדמה שהסביבה הביתית סייעה לו במשימה. כך, בחמישה עשר שירי פולק-רוק-פסיכדלי-סטלני מראה וייל שהכי נוח לטוס לחלל החיצון כשנועלים נעלי בית.

להאזנה: Palace of OKV in Reverse

09.  Anna von Hausswolff – Live at Montreux Jazz Festival – Best Live/Best Artwork

כשקראתי לראשונה שאנה וון האסוולף עומדת להוציא אלבום שהוקלט בהופעה בפסטיבל הג'אז במונטריי, לא הייתי משוכנע שזהו רעיון טוב. הספקות שלי לא נבעו מפקפוק ביכולותיה של יקירת הבלוג אלא מהבעייתיות המובנית בפורמט של אלבום הופעה. כל מי שנכח בהופעותיה של המוזיקאית השוודית יודע שמדובר בהופעת סוחפת במיוחד. הסיכוי ללכוד את העוצמה והמורכבות של המוזיקה בהקלטה חיה היה נראה לי קטן. לשמחתי הרבה הספקות שלי התבדו. ההקלטה שכוללת שירים משני האלבומים  The Miraculousו- Dead Magic (אלבום השנה של הבלוג ב-2018), מציגה את וון האוסוולף ולהקתה בשיא כוחם. הביצועים החיים מאפשרים לחברי ההרכב להפגין לראווה את האבולוציה שעברו השירים מאז שהוקלטו בגרסאות האולפן. התפתחות זו, שלעיתים כוללת הוספה או גריעה של ניואנסים ולעיתים  באה לידי ביטוי בהגברת העוצמה והאינטנסיביות של המוזיקה, מזכירה את היכולות הבימתיות של סוואנס בגלגולם האחרון, ומבחינתי אין השוואה מחמיאה מזו להרכב שמנגן מוזיקה חיה. הוסיפו לכך את יכולותיה הווקאליות של וון האוסוולף, שנעות על כל הטווח בין נהמות חייתיות לשירת סופרן מלאכית ושמתועדות בהקלטה באיכות יוצאת דופן, ותקבלו אלבום הופעה שאסור להחמיץ.

להאזנה: Pomperipossa (Live at Montreux)

08. Jockstrap – I Love You Jennifer B – Best Debut

שעמום ברחובות לונדון! שעמום ברחובות ברמינגהם! במשך 70 שנה לא זכו נתיני בית המלוכה הבריטי לצפות בהכתרה של מלך או מלכה חדשים. כדי להתמודד עם השגרה המונרכית המשעממת, מצאו מספר עיתוני מוזיקה תחליף וזאת באמצעות הכתרת אמנים חדשים, שאפילו לא הוציאו אלבום בכורה, כדבר הגדול הבא. לעיתים רחוקות ההכתרות המוקדמות הללו מוצדקות (פול יאנג! הסטון רוזס!), אך בדרך כלל מדובר על הרכבים בינוניים שמשקיעים יותר בערכות איפור וביחסי ציבור מאשר במוזיקה טובה. השנה התבשרנו על אלבום בכורה של צמד בשם Jockstrap ועוד לפני שנשמע תו אחד מהאלבום מעל גלי האתר או מעל הגלים השקופים שמפעילים את המרשתת, שוב העלו אותם עיתונים חובבי מונרכיה את רף הציפיות לשמיים (אתם בNME, אני מסתכל עליכם). למרבה השמחה ההכתרה הפעם מוצדקת. השירה מלאת ההבעה של הסולנית ג'ורג'יה אלריי (שחברה גם בהרכב Black Country, New Road) משתלבת באופן נפלא עם התזמור העשיר ועם האלקטרוניקה הקלידוסקופית של שותפה טיילור סקיי. מוזיקת הפופ האקספרימנטלית המתקתקה-מרירה, שמזכירה לפרקים את ה-Fiery Furnaces האהובים, מזכה את I Love You Jennifer B בתואר אלבום הבכורה של השנה, אבל מבחינתי הכתרת השנה היא עדיין זו של צ'רלס קשישא.

להאזנה: Glasgow

07.  Kevin Morby – This Is A Photograph – Best Americana

לפני כשנתיים ביקר קווין מורבי בבית הוריו בקנזס. במהלך הביקור התמוטט אביו של מורבי ולחייו נשקפה סכנה ממשית. כדי להתמודד עם ההלם והחששות, פנה מורבי אל אלבום התמונות המשפחתי וחיפש שם עדויות מהעבר לתקופות טובות יותר. עם חלוף הזמן הספיק האב להתאושש והבן הפך את הרשמים מהתמונות לאלבום סנטימנטלי ומרגש. בכל אחד משירי האלבום, שהוקלט ברובו בממפיס, מבקש מורבי לספר סיפור על רגע מסוים בעבר – שלו, של משפחתו ושל אנשים פשוטים ופחות פשוטים שחיו ועדיין חיים בליבה של ארצות הברית. בשיר שחותם את האלבום המצוין נפרד מורבי מהזמנים הטובים שלא יחזרו ומבהיר למאזינים שהעתיד אינו ורוד: Seems the good times have finally come to pass. Make way for bad times, soon to cross our path. העתיד אכן לא נראה מבטיח, אבל אם מורבי ימשיך להוציא אלבומים כה יפים אז גם צפויים לנו עוד לא מעט ימים יפים.

להאזנה: This Is A Photograph

06.  Sonic Youth – In/Out/In – Best Experimental Rock/Best Archival Release

בשנת 1995 הוזמנה סוניק יות' לשמש כהדליינרית בפסטיבל לולהפלוזה הנודד. במקום להתנהג כפי שמצופה מהרכבי רוק ולבזבז את הרווחים מהפסטיבל על סמים ועל פחמימות ריקות, החליטו חברי הלהקה להקים אולפן הקלטות ברחוב מארי בדרום מנהטן (ומכאן שם האלבום הנפלא משנת 2002). ההשקעה באולפן התבררה כמוצלחת במיוחד. הלהקה, שכבר לא הייתה צריכה להתחשב בדדליינים ובתקציבים של חברות תקליטים, השתמשה באולפן ככר להתנסות באפשרויות חדשות שהניבו אין ספור אלבומים ניסיוניים שנגעו בסוגות שונות – מנויז, דרון ופרי ג'אז ועד לאלקטרוניקה ולמוזיקה קלאסית מודרנית. השנה ליקט הלייבל האדיר Three Lobed עם חברי הלהקה קטעים מהעשור הראשון של האלף שרובם הוקלטו או עברו עריכה בסטודיו הפרטי של ההרכב. על אף שהאזנתי בעבר לרוב הקטעים שנכללים בלקט החדש, החיבור בין השירים לכדי אלבום אחד מרשים במיוחד. האלבום הקוהרנטי מצליח להלהיב ולשמש תזכורת לאחת התקופות הפוריות והמעניינות של הלהקה האהובה עליי בכל הזמנים. במילים אחרות: ממש התגעגעתי.

להאזנה: Out & In

05.  Messa – Close – Best Doom Metal

בדיוק כשהתחלתי להרגיש שהמוזיקה הכבדה לגווניה פחות מעניינת אותי ושעדיף לי להסתפק בקלאסיקות מטאל מהעבר, הגיע האלבום החדש של מסה והבהיר לי שיש חדש תחת השמש. בתקופה קצרה שארכה שש שנים הצליחו חברי הלהקה להרחיב באופן מרשים את גבולות הדום-מטאל שבו הם פועלים. באלבומם השלישי שיצא השנה, הרביעיה האיטלקית שילבה אל תוך המטאל הכבד שלה השפעות ג'אזיות אפלות, דרונים קודרים וכלים לא שגרתיים למוזיקת מטאל כמו עוד, סקסופון ופסנתר. אל הנכונות לחצות גבולות ללא חשש מצטרפות שירתה הנהדרת של הסולנית והפקה מוקפדת שהופכים את Close לאלבום מהנה להאזנה שאין בו רגע מיותר אחד.

להאזנה: rubedo

04.  The Weather Station – How Is It That I Should Look At The Stars – Best Singer-Songwriter

המונח "שאריות" שינה את משמעותו בעיניי פעמיים בחיי. בפעם הראשונה הייתי בן שש או שבע. חזרתי מבית הספר לבית סבתי האהובה ושמעתי אותה אומרת במטבח שהיום תוגשנה שאריות מארוחת השבת. מפני שהייתי משוכנע ששאריות הן האיכסה שנותרת בצלחות של הסועדים בסוף הארוחה, לא הסכמתי לאכול עד שסבתי הסבירה לי שאני טועה ודחפה לי קובה סלק נוספת לפה. הפעם השנייה הייתה בתחילת השנה כשתמרה לינדרמן הודיעה שהיא מתכוונת להוציא אלבום חדש של The Weather Station, וזאת למרות שחלפה פחות משנה מאז שיצא אלבומה הנפלא הקודם (שנכלל בסיכום השנה שעברה שלי במקום השמיני, ובדיעבד ייתכן שהיה ראוי לעלות מספר מקומות במצעד). את האלבום החדש תיארה לינדרמן כשאריות שנותרו על שולחן העריכה בזמן הקלטת האלבום הקודם. לדעתי תיאור מדויק יותר היה מספר ששני האלבומים נרקחו מחומרי גלם דומים אבל ייתכן שרתיעה מובנת ממיכל אנסקי גרמה ללינדרמן להימנע מכך. בדומה לקודמו גם האלבום החדש נע מעיסוק ביחסים בין-אישיים ועד לקינה על גורלו של כדור הארץ. ההבדל המשמעותי בין שני האלבומים טמון בתזמור. בעוד שהאלבום הקודם היה עשיר בכלים ובקצב, הפעם הפשיטה לינדרמן את השירים והותירה אותם עטויים בשכבה דקה של נגינת פסנתר מלנכולית ובליווי קאמרי חרישי של מספר מצומצם של כלים. ההתערטלות המוזיקלית משכבות הצליל והקצב אפשרה לי להאזין לשירים בצורה שהרגישה אינטימית ומרגשת יותר וגם להגיע לתובנה שלעיתים כדאי להסתפק בשאריות.

להאזנה:  Endless Time

03.  Kali Malone – Living Torch – Best Drone

מוזיקת דרון, כזו שמבוססת על צלילים מינימליסטים ממושכים שכמעט לא משתנים, יכולה להיות ממש משעממת או ממש מרתקת. במשך שנים הייתי משוכנע שאני נהנה ממוזיקת דרון רק אם היא מנוגנת בעוצמה רבה שגורמת לכל התאים בגוף לרטוט ושפורמת את הקשר בפופיק (אל תנסו בבית, במיוחד לא עם המסרגה החלודה). השנה הוציאה קאלי מלון אלבום דרון אלקטרו אקוסטי והוכיחה לי שאין צורך בערמות של מגברים, כמו בהופעות של סאן או בוריס, כדי להשיג את ההשפעה הרצויה. לדעתי יופיו של האלבום של המוזיקאית האמריקאית שמתגוררת בשוודיה טמון בהרכב הכלים שבחרה ליצירה –  טרומבון, באס קלרינט וסינטיסייזר ייחודי ששייך למלחינה האגדית אלין ראדיג. השילוב האורגני העדין בין צלילי הכלים הללו טוען את שני הקטעים באלבום בהוד ובהדר והופך את היצירה כולה למעין קתדרלה מוזיקלית. כזו שלא ניתן להתעלם מהמונומנטליות שלה ולא מהפרטים הקטנים שמרכיבים אותה.

להאזנה: Living Torch II

02.  Weyes Blood – And in the Darkness, Hearts Aglow – Best Art Pop

אחרי שהוציאה שני אלבומים מושלמים, לקחה נטלי מרינג (וויז בלאד) פסק זמן, צמצמה את נוכחותה ברשתות החברתיות, ומלבד התארחות במספר שירים של אמנים אחרים, כמעט נעלמה מעין הציבור. את הזמן שחלף היא ניצלה כדי לכתוב אלבום מושלם שלישי ברצף, שלטעמי הוא שיא היצירה שלה עד כה. באלבומה הקודם, Titanic Rising משנת 2019 (מקום שני בסיכום השנה שלי), הביעה מרינג חששות מפני האפוקליפסה שממשמשת ובאה וניסתה להסיט את הטיטאניק מהמסלול לאבדון. אלבומה החדש כבר נכתב לאחר שהמגפה הכתה, המלחמה פרצה ושאר התחלואים החברתיים שמהם חששה מרינג הלכו והתעצמו. הטקסטים שמרינג כתבה קושרים בפשטות ובאלגנטיות בין חוויות ותחושות אישיות לבין סיטואציות חברתיות רחבות. כך לדוגמה, בשיר הפותח היא מגיעה למסקנה כי הדכדוך שהיא חשה אינו נחלתה האישית אלא דכדוך קולקטיבי; בשיר השנה שלי Hearts Aglow מתארת מרינג את החורבן הגלובלי ובאותה נשימה מבקשת לרקוד בחול עם אהובה; ובטקסטים נוספים היא עוברת משירה על עצמה לשירה על "אנחנו" קולקטיבי שאיבד את קולו בזמן המגפה. מבחינה מוזיקלית המשיכה מרינג לשכלל את הסאונד שעיצבה באלבומיה הקודמים. הקול הפנטסטי של מרינג, שמזכיר את קולן של גיבורות סבנטיז כמו ג'ודי סיל וקארן קרפנטר, זכה הפעם לליווי עשיר של גיטרות, סינתיסייזרים, כלי קשת, כלי נשיפה ואפילו אצבעות צרדות, ולהפקה מלוטשת שמזכירה את הסאונד של מספר אלבומי מופת שהוקלטו באותו עשור.

להאזנה: Hearts Aglow

Album of The Year 

Mary Halvorson – Amaryllis & Belladonna

Best Jazz/Best Avant-Garde/Best Third Stream

בין אם היא מנגנת לבדה, בצמד, בשלישיה או בהרכבים גדולים יותר, אי אפשר לטעות בצליל הייחודי של מרי האלבורסון. היכולת של האלברסון להוציא מהגיטרה שלה מוזיקה כה מורכבת וכה יפה ללא כל מאמץ מיוחד (כפי שנוכח כל מי שראה אותה בשתי ההופעות שלה בארץ), זיכתה אותה בשלל סופרלטיבים מוצדקים ואפילו במלגת מקארתור לגאונים. השנה הוציאה האלבורסון שני אלבומים מהם ניתן להתרשם כי הגאונות שלה אינה בלבדית לנגינה או לכישורי האלתור שלה, אלא באה לידי ביטוי גם ביכולותיה כמלחינה.

לשני האלבומים, שיצאו באותו יום בתקליט כפול או בשני דיסקים נפרדים והיו הראשונים של האלברסון בחברת התקליטים האנינה Nonesuch Records, קראה המלחינה על שמם של צמחים. האלבום הראשון, Belladonna, קרוי על שם צמח רעיל שבתקופת הרנסנס שימש נשים איטלקיות להרחבת אישוניהן במטרה להרשים מחזרים פוטנציאליים. באלבום זה מנגנת האלבורסון עם רביעיית כלי המיתר Mivos Quartet (שביקרה בקיץ האחרון בארץ). חמשת המוזיקאים מנגנים יחד את היצירה באופן מסחרר שמדלג בין חלקים דיסוננטיים לחלקים הרמוניים ובין מוזיקה מאתגרת לצלילים שיכולים להנעים כל אוזן. האזנה ללחן המורכב ולביצוע העילאי שלו ממחישה את היכולת של האלברסון גם לכתוב מוזיקת אוונגרד מודרנית וגם להרחיב את האישונים ולשמוט את הלסת של המאזינים באמצעים לא רעילים.

באלבום השני, מתמקמת האלברסון באזורים היותר מוכרים לה של עולם הג'אז. האלבום Amaryllis נקרא על שם פרח שמנציח עלמת חן מהמיתולוגיה היוונית. על פי המסופר אמריליס התאהבה ברועה צאן יפה תואר שאהב פרחים. כדי ללכוד את תשומת ליבו, דקרה אמריליס מדי יום את עצמה בלב באמצעות חץ מוזהב. לאחר חודש פרח לו פרח מרהיב במקום בו נשפך דמה של אמריליאס וכך היא הצליחה לזכות באהבתו של בחיר ליבה. אני מקווה שהאלברסון לא נאלצה לדקור איש במהלך כתיבת האלבום, אבל בכל מקרה, התוצאה מרהיבה וצבעונית. באלבום מנגנת שישיית ג'אז חדשה ומעולה ובחלק מהקטעים מצטרפת אליה רביעיית מיבוס.האלבורסון, שבצניעות אופיינית נמנעה מלהציב את הגיטרה שלה במרכז, פשוט זוהרת בנגינה שלה וסוחפת איתה את שאר נגני האנסמבל לביצועים לא פחות ממבריקים ליצירה שוצפת וקצבית. שני הצמחים שצצו השנה בערוגה של האלברסון מבהירים לכל מי שעדיין לא השתכנע שהיא לא רק אחת הגיטריסטיות הכי מרשימות בשני העשורים האחרונים אלא גם מלחינה בחסד עם עתיד מבטיח ומסקרן.

להאזנה: Side Effect

פלייליסט עם מיטב השירים של השנה האחרונה:

סיכום 2021: הופעות השנה שלי

40. Ariel Shibolet & Nadav Meisel – Levontin 7, Tel Aviv

39. Reemot – Gagarin, Tel Aviv

38. Stephen Horenstein & Haggai Fershtman – Levontin 7, Tel Aviv

37. RSP Surfers – Barby, Tel Aviv

36. Anat Fort & Yonatan Gal – Levontin 7, Tel Aviv

35. Assif Tsahar Quartet (first concert) – Levontin 7, Tel Aviv

34. Kobi Shefi Trio – Levontin 7, Tel Aviv

33. Rea Mochiac and guests performing Egel Hazahav by Ehud Banay – B-Side, Tel Aviv

32. Tabarnak – Barby, Tel Aviv

31. Drosera – Gagarin, Tel Aviv

30. Not on Tour – Barby, Tel Aviv

29. The Israeli Vocal Ensemble & The Israel Jazz Orchestra performing The Sacred Concert by Duke Ellington – Tel Aviv Museum, Tel Aviv

28. Shredhead – Barby, Tel Aviv

27. Choshech – Jan Jack, Tel Av

26. Shay Hazan Quartet & Albert Beger – Levontin 7, Tel Aviv

25. Zeresh – Jan Jack, Tel Av

24. Assif Tsahar Quartet (second concert) – Levontin 7, Tel Aviv

23. Edellom – Gagarin, Tel Aviv

22. El Mugrabia Andalusian Orchestra performing music by Mohammed Abdel Wahab – Heichal HaTarbut, Akko

21. Maanish (second concert) – Gagarin, Tel Aviv

20. Boris Malkovsky – Einav Center, Tel Aviv

19. Maanish (first concert) – Gagarin, Tel Aviv

18. Maya Dunietz & Haggai Fershtman – Levontin 7, Tel Aviv

17. 21st Century Ensemble's Soloists Quartet performing Philip Glass String Quartet no. 3/ Steve Reich New York Counterpoint/ John Tavener The Last Sleep of the Virgin for String Quartet and handbells – Hateiva, Jaffa

16. Zehava Ben – Givataim Theater, Givataim

15. Yehuda Poliker – Park Hayarkon, Tel Aviv

14. BorMavet – Gagarin, Tel Aviv

13. The Israel Contemporary Players performing George Lewis The Will to Adorn/Iannis Xenakis Thallein/Steve Reich Reich/Richter conducted by Ilan Volkov – Tel Aviv Museum, Tel Aviv

12. Ketoret – Jan Jack, Tel Aviv

11. Lubomyr Melnyk – Einav Center, Tel Aviv

10. Eyal Maoz/Shanir Blumenkranz/Shahar Haziza – Levontin 7, Tel Aviv

9. Haahim Zabari – Barby, Tel Aviv

8. Thumbscrew – Levontin 7, Tel Aviv (second concert)

7. Tamar Aphek – Barby, Tel Aviv

6. William Parker Orchestra – Levontin 7, Tel Aviv

5. Thumbscrew – Levontin 7, Tel Aviv (first concert)

4. Efrat Ben Zur – Heichal HaTarbut, Tel Aviv

3. Ketoret – Gagarin, Tel Aviv

2. William Parker In Order To Survive – Levontin 7, Tel Aviv

1. Tremolo Percussion Ensemble performing Music for 18 Instruments by Steve Reich – Tel Aviv Museum, Tel Aviv

סיכום 2021: אלבומי השנה שלי

Honorable Mentions:

80. Portal – Hagbulbia

79. Howlin Rain – The Dharma Wheel

78. Prima Kanta – 7 Variations Sur Le Tao

77. Natural Information Society with Evan Parker – descension (Out of Our Constrictions)

76. Little Simz – Sometimes I Might Be Introvert

75. Nala Sinephro – Space 1.8

74. Shy, Low – Snake Behind The Sun

73. L'Rain – Fatigue

72. Tyler, the Creator – Call Me If You Get Lost – Best Hip Hop

71. Amyl and the Sniffers – Comfort To Me – Best Punk

70. Linda Fredriksson – Juniper

69. Japanese Breakfast – Jubilee

68. Bossk – Migration

67. Mary Halvorson Quartet- John Zorn’s Bagatelles, Volume 1

66. New Age Doom & Lee "Scratch" Perry – Lee "Scratch" Perry's Guide to the Universe

65. Delphine Dora – In Illo Tempore

64. Richard Dawson & Circle – Henki

63. Body Meπa – The Work Is Slow

62. Spelljammer – Abyssal Trip – Best Stoner

61. Wolf Alice – Blue Weekend

60. Mythic Sunship – Wildfire

59. Thumbscrew – Never Is Enough

58. Mary Lattimore + GROWING – GAINER – Best Ambient

57. Bell Orchestre – House Music

56. Chris Corsano & Bill Orcutt – Made Out of Sound

55. Isaiah Collier & The Chosen Few – Cosmic Transitions

54. Sparks – Annette – Best Soundtrack

53. Profond Barathre – Tinnitus

52. Azita – Glen Echo

51. Neptunian Maximalism – Solar Drone Ceremony

50. Courtney Barnett – Things Take Time, Take Time

49. Thisquietarmy x Away – The Singularity, Phase II

48. DJINN – Transmission

47. Divide And Dissolve – Gas Lit

46.  Ustad Saami – East Pakistan Sky

45. The Bug – Fire – Best Dub

44. Gruff Rhys – Seeking New Gods

43. Arooj Aftab – Vulture Prince

42. Painted Shrines – Heaven and Holy

41. Lana Del Rey – Blue Banisters

40. Black Country, New Road – For The First Time – Best Post Punk

39. Vapour Theories – Celestial Scuzz – Best Psych

38. The Body and Big ‡ Brave – Leaving None But Small Birds

37. Liars – The Apple Drop

36. Justina Jaruseviciute – Silhouettes – Best Modern Classical

35. Nick Cave & Warren Ellis – CARNAGE

34. Esperanza Spalding – Songwrights Apothecary Lab

33. The Ruins Of Beverast – The Thule Grimories

32. King Woman – Celestial Blues

31. Dust Mountain – Hymns for Wilderness – Best Folk

30. Anna B Savage – A Common Turn

29. Mono – Beyond the Past – Live in London with the Platinum Anniversary Orchestra

28. Mogwai – As the Love Continues

27. Sarah Neufeld – Detritus

26. Neil Young and Crazy Horse – Way Down in the Rust Bucket – Best Rock

25. Deafheaven – Infinite Granite – Best Shoegaze

24. Dinosaur Jr. – Sweep It Into Space – Best Noise Rock

23. Mono – Pilgrimage of the Soul

22. Rosali – No Medium

21. Alice Coltrane – Kirtan: Turiya Sings – Best Archival Release

Best Albums of The Year

20. Ben Goldberg – Everything Happens to Be

19 BRUIT ≤ – The Machine Is Burning And Now Everyone Knows It Could Happen Again – Best Post Metal

18. Weezer – OK Human – Best Pop

17. Charles Spearin – My City of Starlings

16. Aimee Mann – Queens of the Summer Hotel

15. Cassandra Jenkins – An Overview on Phenomenal Nature

14. Mdou Moctar – Afrique Victime Best World

13. Big ‡ Brave – Vital – Best Avant Rock

12. SPELLLING – The Turning Wheel – Best Art Pop

11. Sunn O))) – Metta, Benevolence BBC 6 Live: on the invitation of Mary Anne Hobbs – Best Drone/Best Metal/Best Live/Best Artwork

10. Barry Gibb – Greenfields: The Gibb Brothers’ Songbook Vol. 1 – Best Country

באחד מהזיכרונות המוקדמים שלי אני רוקד בסלון הדירה של סבתי האהובה עליה השלום. חברותיה של סבתי, שירדו מדי יום אל דירתה כדי לשתות קפה, לעשן ולרכל, זכו הפעם להופעה נדירה שבה אני מפגין את כישורי הריקוד שלי לצלילי הפסקול של Saturday Night Fever (או כפי שאני הכרתי אותו -"שגעון המוזיקה"). באותם רגעים, כשאני רק בן חמש או שש וידי מונפת אל על אה-לה ג'ון טרוולטה, הביג'יז היו הלהקה האהובה עליי בעולם. חלפו השנים ואיתם כישורי הריקוד שלי. הביג'יז נשכחו מליבי והפכו בעיניי להרכב דיסקו עם מספר להיטים חביבים אך לא מעבר לכך. כל זה השתנה בתחילת השנה עם צאתו של הסרט התיעודי The Bee Gees: How You can Mend A Broken Heart. הצפייה בסרט הנפלא הבהירה לי עד כמה אני בור בכל הנוגע למוזיקה של ההרכב. מהסרט, שאסור להחמיץ, למדתי על השינויים הסגנוניים שעברו על הלהקה ובעיקר על השירים הנפלאים שהם כתבו עבור אמנים אחרים. חלק מהשירים הללו נכללים באלבום החדש של בארי גיב, האח היחיד ששרד מההרכב. באלבום, משתף פעולה גיב עם שורה של אמנים שמחדשים את השירים בגרסאות קאנטרי פנטסטיות. הביצועים של השירים שופכים אור חדש ומדגישים את הקסם והגדולה של הביג'יז ככותבי שירים. אני מקווה ששם האלבום מרמז על כך שיהיה המשך לפרויקט. ועד שזה יקרה אני חייב ללטש שוב את מהלכי הדיסקו שלי.

9. Work Money Death – The Space In Which The Uncontrollable Unknown Resides, Can Be The Place From Which Creation Arises – Best Jazz

מגבלות הקורונה אילצו את הסקסופוניסט טוני ברקיל ואת הבאסיסט ניל איינס לאלתר ולא רק בנגינתם. שני המוזיקאים מלידס גייסו מספר עמיתים ויחד בנו שיטה ייחודית להלחנת המוזיקה ולהקלטתה. המשתתפים בהקלטה חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת הגיע לאולפן ואלתרה את הלחן ולמחרת היום הקבוצה השנייה הקשיבה להקלטה והגיבה בהתאם. כך שתי הקבוצות ניגנו והקליטו לסירוגין עד שלבסוף יצרו את האלבום כולו. האלבום שמחזיק שני קטעים ארוכים משמש כולו כמחווה לג'אז הספיריטואלי של פרעה סאנדרס (שנפגוש בהמשך הסיכום) ושל אליס קולטריין בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. השימוש בטנפורה ובהרמוניום מקנים לקטעים את הניחוח האוריינטלי הרוחני ויחד עם חטיבת הקצב המצוינת הם מספקים את הבסיס שעליו הסקסופון והפסנתר יכולים להמריא לגבהים ולקטוף את תואר אלבום הג'אז המצטיין של השנה.

8. The Weather Station – IgnoranceBest Indie Rock

באלבומה האחרון, זנחה המוזיקאית תמרה לינדרמן את נטייתה לפולק או רוק מבוססי גיטרה אקוסטית ושילבה נגני סקסופון, חליל, קלידים, בס, גיטרות ואף שני מתופפים. שילוב זה, שמזכיר לי לפרקים את Talk Talk המאוחרים, הוביל ליצירת אלבום קטן גדול – עשיר אך לא דחוס, קצבי אבל לא ממש רקיד. השירים שכתבה המוזיקאית הקנדית עוסקים באהבה ובשברון לב, אך לא רק ביחסים בין נאהבים אלא גם בינה לבין הטבע. כך, ללא הטפות מוסר מעבירה לינדרמן ברגישות נוגעת ללב את החשש שלה לגורל כדור הארץ. האזנה לעשרת שירי האלבום אכן מעוררת חששות לעתיד הפלנטה אבל מבהירה שעתידה של לינדרמן ורוד ומבטיח.

07. Chris Brokaw – Puritan Best Alternative Rock

למרות שהכרתי את כריס ברוקאו מההרכבים המצויינים Come ו-Codaine  בהם היה חבר, לא הכרתי את פועלו כאמן סולו. לשמחתי נתקלתי באלבום Puritan שבו מפגין ברוקאו את כישוריו גם ככותב שירים אדיר וגם כגיטריסט מעולה. הגיטרות באלבום נשמעות לעיתים כמו אלו של סוניק יות' המאוחרים ברגעים היותר נינוחים שלהם ולעיתים כמו הקרייזי הורס ברגעים היותר אינטנסיביים שלהם. בלב היצירה ניצב האפוס בן השבע דקות The Heart Of Human Trafficking שעוסק בסחר בבני אדם. השיר הסוחף הוא לטעמי היפה ביותר שיצא השנה ואחד היפים של השנים האחרונות.

6. Turnstile – Glow OnBest Post Hardcore

לפני זמן מה הגעתי למסקנה שהארדקור כבר לא הולם את גילי. עצמותיי הבלות פריכות מדי לריקודי פוגו סוערים, משקל גופי לא מאפשר סטייג' דייבינג מבלי שייגרם נזק משמעותי לקהל, והמוזיקה פחות רלוונטית למי שזעם הנעורים שלו לא היה קיים מלכתחילה. השנה הוציאו טרנסטיל את אלבומם השלישי Glow On והבהירו לי שהקדמתי מדי לצאת לגמלאות. ב15 קטעים שנמשכים פחות מ35 דקות, מפגיז ההרכב מבולטימור ברצף של שירים שמשלבים בין אנרגיית הארדקור אגרסיבית ומוחצת לבין מלודיות פופ מדבקות. רצף מנצח שכזה לא נשמע באוזניי מאז ששלושה חברים מסיאטל חרכו את גלי האתר בשלהי האלף הקודם.

5. Floating Points, Pharoah Sanders & The London Symphony Orchestra – PromisesBest Post Minimalism

אינני יודע אם  שסם שפרד (Floating Points) השתמש בתובנות מלימודי הדוקטורט שלו במדעי המוח כדי ליצור את Promises אולם ההשפעה של האלבום על מוח בינוני אחד באזור רמת גן ניכרת וברורה. היצירה, האינסטרומנטלית ברובה, מורכבת מתשעה חלקים המושתתים על תמה מלודית פשוטה שמנגן שפרד שוב ושוב על הקלידים. הרפטטיביות העיקשת של המוטיב המינימליסטי משמשת כאמצעי להדגיש את החריגה מהתלם החרוש לעייפה. מי שמוזמן לפרוע בעדינות את הסדר ביצירה הוא לא אחר מאליל הג'אז החופשי ומגדולי נגני הסקסופון בהיסטוריה – פרעה סאנדרס. בהקלטה הראשונה שלו מאז למעלה מעשור, זונח סאנדרס את הלהט והעוצמה שהפכו לסימן ההיכר שלו בשנות השישים ובוחר לנגן בליריות ובאקספרסיביות רכה ומרגשת. לקראת אמצע היצירה מצטרפים נגנים מהתזמורת הסימפונית של לונדון ויחד מטשטשים את הגבולות בין אלקטרוניקה עדכנית, ג'אז חופשי ומוזיקה קלאסית מודרנית. למרות שלא ניתן לחמוק מהמחשבה שהיצירה המפוארת והמעט מלנכולית ששפרד רקח, עלולה להיות שירת הברבור של סאנדרס שכבר חצה את גיל שמונים, יש לקוות שמדובר בתחילה של שותפות שתניב אלבומים נפלאים נוספים.

4. otay:onii – MingMing Best Experimental/Best Post Industrial

לאחר ש Elizabeth Colour Wheel זכו בתואר אלבום הבכורה של הבלוג בשנת 2019, נגמלה החלטה בליבה של סולנית הלהקה ליין שי אוטאיאוניי להראות לקוראי הבלוג שהיא יכולה לנסוק לגבהים דומים גם בגפה. את ההדגמה לכך היא מספקת באלבום הסולו השלישי שלה תחת השם otay:onii. האלבום נושא את השם הסיני מינגמינג ובא לציין (פעמיים) את המקום הלימינלי שבו נשמות משוטטות בין העולם הזה לעולם הבא. בשמונת קטעי האלבום המצויין, מוכיחה לין שיי שהיא לא רק זמרת נהדרת (באנגלית ובמנדרינית) אלא גם מוזיקאית יוצאת דופן שיודעת לשלב באופן אורגני מוזיקה פוסט תעשייתית עם פופ מערבי ועם מוזיקה סינית מסורתית. 

3. Low – Hey What Best Slowcore

אחרי לואו הנהדרים אני עוקב באדיקות מאז ראשית דרכם בשנות התשעים. למרבה הצער, האלבומים שההרכב הוציא בעשור האחרון אכזבו אותי פעם אחר פעם. המוזיקה שלהם, באלבומים וגם בהופעות, נשמעה לי קצת צפויה מדי ולא מאתגרת ונדמה היה שאנחנו נשארים יחד רק בגלל הילדים. במאמצים שיש להעריך, השכילו מימי פרקר ואלן ספארהוק להשקיע בזוגיות הדועכת שלנו ולהפתיע אותי ואת שאר העולם באסתטיקה חדשה שהחליפה את הצלילים החרישיים של האלבומים הקלאסיים שלהם בסאונד מחוספס, דחוס ומאיים. בעוד ששאר העולם התפעל מהמטמורפוזה הדרמטית שהוצגה לראווה באלבומם הקודם Double Negative, אני נותרתי באדישותי והמשכתי להפגין קור שהיה עז מדי אפילו לזוג למוד סופות השלג ממינסוטה. למרבה השמחה, הצמד שכלל את הנוסחה שהוצגה באלבום הקודם כשהפעם ההרמוניות הפנטסטיות חולצו ממעמקי הדיסטורשן והוצבו במרכז הבמה. השינוי המינורי והשירים הנפלאים שנכללים באלבום החדש, הציתו מחדש את התשוקה ביחסים ביננו. כעת נותר לנו רק לשוחח על חלוקת המטלות בבית ולוודא שאני לא היחיד שמדיח כלים בבית הזה.

2. Godspeed You! Black Emperor – G_d’s Pee AT STATE’S END!Best Post Rock

מזה כרבע מאה חברי ההרכב הפוסט רוק האנרכיסטי ממונטריאול מזהירים מפני האפוקליפסה שעתידה להכות בנו. המשבר העולמי סיפק ללהקה הזדמנות פז להקליט אלבום שייקרא "אמרנו לכם ואמרנו לכם!". למרבה ההפתעה, חברי הלהקה נמנעו מכך והוציאו את אלבום יפהפה שלאוזניי לפחות נשמע האופטימי ביותר בדיסקוגרפיה שלהם והטוב ביותר מאז חזרו לפעילות ב2012. למען הסר ספק, כשאני כותב אופטימי אני לא מתכוון לאלבום שישמש כפסקול להפעלות בריכה ברשת מלונות פתאל. הקלטות הרדיו המעורפלות, צלילי הצ'לו המאיימים, הקראשנדוז האימתניים – כולם נוכחים ביצירה הנוכחית. על אף השימוש באסתטיקה המוכרת, קשה הפעם להתעלם מהמוזיקה מרוממת הרוח שמופיעה בעיקר בחלקו השני של האלבום ומהכתובת ביידיש שמופיעה על התקליט "מיר וועלן זיי איבערלעבן" (אנחנו נתגבר). כמו מרקסיסטים אדוקים המאמינים שחייב להיות רע לפני שיהיה טוב, נדמה שחברי הלהקה רואים בפנדמיה הזדמנות פז להחריב את העולם הישן עדי היסוד. כדי לחגוג את הקריסה הצפויה מציעה הלהקה להרים כוס של שתן אלוהי (G_d’s Pee  הוא כינוי לבירה פופולרית בצפון אמריקה) ומספקת פסקול מושלם לתקופה.

להאזנה: GOVERNMENT CAME” (9980​.​0kHz 3617​.​1kHz 4521​.​0 kHz) / Cliffs Gaze / cliffs’ gaze at empty waters’ rise / ASHES TO SEA or NEARER TO THEE

Circuit des Yeux – -io

Album of The Year

בראיונות שנערכו לאורך השנים, סיפרה היילי פוהר (Circuit des Yeux) כי המוזיקה שלה נוצרת בצל התמודדות עם מחלת נפש. מאותם ראיונות נדמה היה שההתמודדות מוצלחת ושפוהר נמצאת בתהליך הדרגתי של החלמה. השיפור במצבה של פוהר ניכר לטעמי בגוף היצירה שלה ובמיוחד באלבומים הנושאים את שם הבמה Circuit des Yeux. מאלבום לאלבום המוזיקה שלה הפכה לממוקדת יותר, יפה יותר, ולפרקים גם אופטימית. שיאו של התהליך היצירתי הגיע עם אלבומה המופתי  Reaching for Indigo  שיצא בשנת 2017 ונכלל ברשימת האלבומים הטובים של העשור הקודם שפורסמה בעבר באכסניה זו.  

בשנת 2019 חבר קרוב של פוהר, ששימש לה כמשענת בשעות קשות, שם קץ לחייו (נדמה לי שגם אני וגם קוראי הבלוג הוותיקים יכולים לנחש מיהו החבר). הבשורה המרה קטעה את תהליך ההחלמה של פוהר שחוותה רגרסיה קשה ושקעה לתהום העמוקה שממנה ניסתה להיחלץ לאורך השנים. פוהר לא אמרה נואש וגייסה את הכוחות היצירתיים שלה כדי להקליט את האלבום -io, אלבום שממשיך את מגמת ההתעלות של פוהר.

מוזיקה שנוצרת תחת השפעה של מצוקה נפשית קשה מוצגת בדרך כלל בשני אופנים עיקריים. הראשון הוא בסגנון המינורי והשקט של אמנים בסגנון ניק דרייק או אליוט סמית', השני בסגנון הקלסטרופובי והחרדתי של ג'וי דוייז'ן ואינסוף חקייניה. כדי לייצג את האבל והיגון שהיא חוותה, בחרה פוהר להימנע משתי האפשרויות הרווחות. כדי לייצר אפשרות חדשה, לקחה פוהר פיקוד על כל שלבי היצירה – החל מהלחנת המוזיקה וכתיבת התווים והטקסטים, דרך גיוס 24 מוזיקאים מהקהילה המוזיקלית התוססת של שיקגו, וכלה בהפקה, בעיבוד, בתזמור, בעריכת המיקס ואפילו בעיצוב האומנות של האלבום.

לאחר חודשים ארוכים של עבודה מאומצת שכללה התמודדות עם חוסר יכולת לקיים חזרות יחד עם כל חברי האנסמבל, הוציאה פוהר את המגנוס אופוס שלה -io. שם האלבום בא לתאר מקום שבו "הכל נגמר, כל הזמן". הצבע הכתום העז שמעטר את עטיפה האלבום ואת הבגדים שבהם פוהר עטויה בקליפים שהוציאה,  בא לייצג את השקיעה האינסופית באותו עולם דמיוני. אם תיאור זה מעלה את החשש כי המוזיקה באלבום מלנכולית ואפלה, האזנה ליצירה מגלה כי  פוהר בראה עולם סוחף, עשיר, מיוחד ויצירתי. המוזיקה הספקטקולרית שמשלבת באופן מופלא בין מוזיקת בארוק לבין פופ ורוק אומנותי ולאוונגרד, הסחרחורת שיוצרים נגני כלי המיתר וכלי נשיפה, השימוש המופלא שעושה פוהר בארבעת האוקטבות של קולה – כולם יחד ממחישים למאזינים את המפולת הרגשית העזה שמתרחשת בתוכה. כולם יחד מאפשרים דרך חדשה לייצוג של מחלות נפש. דרך שלא נועדה לדכא את המאזינים אלא לסחוף אותם וללמד אותם כי גם ממעמקי השאול יכול לצמוח יופי. לי נותר רק לקוות ולאחל שבאלבומה הבא תפגין פוהר את יכולתה לייצר יצירת מופת נוספת, הפעם כשהיא מרגישה נפלא.

פלייליסט עם מיטב השירים של השנה האחרונה. מתחיל עם מוזיקה ידידותית לרדיו, ממשיך עם מוזיקה עויינת לרדיו ולמכשירי חשמל נוספים.

סיכום 2020: אלבומי השנה שלי

Honorable Mentions:

70 Stephen Malkmus – Traditional Techniques
69 Boris with Merzbow – 2R0I2P0
68 Sunwatchers – Oh Yeah?
67 Bada – Bada
66 Hum – Inlet
65 NEPTUNIAN MAXIMALISM – Éons – Best Artwork
64 Gezan – Klue
63 No Age – Goons Be Gone
62 Horse Lords – The Common Task
61 Nate Wooley – Seven Storey Mountain VI
60 Shabazz Palaces – The Don of Diamond Dreams
59 Drive-By Truckers – The Unraveling
58 Lee Ranaldo and Raül 'Refree' – Names of North End Women
57 The Men – Mercy
56 Oiseaux-Tempete – Tlamess (Sortilège)
55 Gunn-Truscinski Duo – Soundkeeper
54 A.A. Williams – Forever Blue
53 Jackie Lynn – Jacqueline
52 Emma Ruth Rundle & Thou – May Your Chambers Be Full
51 War On Drugs – Live Drugs
50 Holy Sons – Raw And Disfigured
49 Jyoti – Mama, You Can Bet! Best Soul
48 Senyawa & Stephen O’Malley – Bima Sakti
47 Tim Heidecker – Fear of Death
46 KIP – Songs of Love – Best Israeli Album
45 Woods – Strange to Explain
44 Slift – Ummon – Best Space Rock
43 Bell Witch & Aerial Ruin – Stygian Bough Volume I
42 Bohren & der Club of Gore – Patchouli Blue
41 Coriky – Coriky
40 Einstürzende Neubauten – Alles im Allem
39 Hey Colossus – Dances / Curses
38 Old Man Gloom – Darkness of Being / Seminar IX
37 Bruce Springsteen – Letter to You – Best Rock
36 Taylor Swift – Folklore – Best Pop
35 Anna Högberg Attack – Lena
34 Sore Eros – Sore Eros – Best Lo-Fi
33 Jason Isbell & the 400 Unit – Reunions – Best Alternative Country
32 Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs – Viscerals
31 Rakta & Deafkids – Live in Sesc Pompeia – Best Live Album
30 Hellish Form – MMXX
29 Imperial Triumphant -Alphaville – Best Avantgarde Metal
28 Lonker See – Hamza
27 Kaja Draksler Octet – Out for Stars
26 The Microphones – Microphones in 2020
25 Elder – Omens – Best Progressive Rock
24 Deap Lips – Deap Lips
23 Nubya Garcia – SOURCE
22 Vile Creature – Glory, Glory! Apathy Took Helm! – Best Sludge Metal
21 Ulver – Flowers of Evil – Best Synth-Pop

Best Albums of The Year

20. Mary Halvorson’s Code Girl – Artlessly Falling

מבין שלל הפרויקטים של מרי האלבורסון נדמה לי שCode Girl הוא האהוב עליי ביותר. במסגרת פרויקט זה, מפגינה האלבורסון, גיבורת הגיטרה שלי בעשור האחרון, יכולת להלחין שירים שחובבי ג'אז וחובבי רוק אומנותי יכולים ליהנות מהם באותה מידה. יכולת זו זוכה להדגשה באלבום השני של הפרויקט בזכות האורח המכובד רוברט וואיט ששר בשלושה שירים מרגשים. בשירים נוספים באלבום, לוקחת אמריתה קידמבי את הפיקוד על תפקידי השירה ומגלה שוב למאזינים את כישורי האימפרוביזציה הקולית שלה כמו גם את ההבנה העיוורת שהיא ושאר חברי האנסמבל המפואר פיתחו במשך השנים עם האלבורסון.   

להאזנה: Muzzling Unwashed

19. The Flaming Lips – American Head – Best Psych

שנה מוצלחת עברה על הרכב הפופ-רוק הפסיכדלי הכה אהוב עליי. השנה של הלהקה מאוקלהומה נפתחה עם פרוייקט צד בשם Deap Lips בו חברי הלהקה שיתפו פעולה בהצלחה עם הצמד הנשי Deap Valley. בהמשך השנה ועם התפשטות המגפה, זכתה הלהקה לכיסוי תקשורתי נרחב שעסק ברעיון של הליפס להשתמש בבועות ענק, שבעבר איכלסו את סולן הלהקה בהופעות, כדי לספק מרחב מוגן גם למעריצים בקהל. אולם, גולת הכותרת בפועלה של הלהקה הייתה באלבום American Head שלטעמי הוא הטוב ביותר בדיסקוגרפיה של הלהקה בשנים האחרונות. כמו באלבומיהם הגדולים מהאלף הקודם, גם הפעם מצליחים הליפס לשיר על על זכרונות קשים מהעבר, על אובדן ועל עצב. למרות הטקסטים הקשים, מצליחה ההפקה העשירה והמלוטשת להפוך את האלבום למלא יופי ותקווה. בדיוק המצרכים שכולנו נזקקו להם בשנה האחרונה.

לצפייה: Dinosaurs On The Mountain

18. Run The Jewels – RTJ 4 – Best Hip Hop

ת'אמת, אני לא מוצא הנאה וייחוד ברוב מוזיקת ההיפ הופ החדשה שיצאה בשנים האחרונות. ישנם כמובן יוצאים מן הכלל והבולטים שבהם הם RTJ שנדמה שגם אם יתאמצו לא יצליחו להוציא תחת ידם אלבום שהוא פחות ממעולה. המחויבות של הצמד לסאונד הקלאסי האולד סקולי של הז'אנר והיכולת של הצמד להפוך מוזיקת מחאה לכזו שכיף לנענע את הישבן לצליליה, הופכים את קילר מייק ואת אל-פי לכה אהובים עליי ומקנים לאלבומם הרביעי את תואר אלבום ההיפ הופ המצטיין של השנה.

לצפייה:  JU$T

17. Envy – The Fallen Crimson – Best Post Hardcore/Best Post Rock

לפני ארבע שנים המשך פעילותה של להקת אנווי עמד תחת סימן שאלה גדול. טטסויה פוקגאווה, סולנה של הלהקה היפנית פרש מההרכב ולמעריציה של הלהקה היה נדמה שזו זו סופה של ההרפתקה שארכה כמעט שלושה עשורים. למרבה המזל, הסולן הכריזמטי חזר בו ושב ללהקה שהוציאה השנה את האלבום הכי טוב שלה. האלבום מטלטל את המאזינים בין קטעי פוסט רוק מעודנים שמזכירים עם מונו לבין קטעי סקרימו מסמרי שיער (למי שיש) שנשמעים כמו המוזיקה של הרכבים כמו Touche Amore. בנקודה זאת צריך להזכיר שאנווי הייתה בסביבה לפני ההרכבים שהוזכרו לעילה ושביכולת שלה לתמרן בתוך הספקטרום הרחב הזה אפשר רק לקנא.

להאזנה: A Faint New World

16. Six Organs of Admittance – Companion RisesBest Experimental Folk

בשנת 2003 טבע הסופר דיוויד קינן את המונח New Weird America  כדי לתאר את הפריחה של הרכבי פסיכדליה ופולק אמריקאי שלקחו את הסגנונות החבוטים הללו למחוזות חדשים ומרתקים. מבין ההרכבים הללו אהבתי במיוחד את בן צ'סני שהתהדר בשם הבמה Six Organs of Admittance. אולם, לאחר מספר אלבומי מופת, הפליג צ'סני למחוזות אקספרימנטליים מדי עבורי ואיבד אותי בדרך. כנראה שהניתוק ממני היה קשה מנשוא וגרם לצ'סני לחזור ולכתוב מוזיקה נהדרת שראויה להתנגן בכל מרפסת אחורית מתחת לשמיים זרועי כוכבים. באלבומו החדש שב צ'סני לנגינה הגיטרה המעגלית והרפטטיבית הנהדרת שלו. למרות שכבות הצליל שנערמו זו על זו, המוזיקה איננה רועשת ונשמעת כפסקול הולם ליקיצה איטית לפני שעת הזריחה.

להאזנה: Two Forms Moving

15. Magik Markers – 2020

בעשור הראשון של האלף הפכו המג'יק מרקרז לאחת הלהקות האהובות עליי. באותו עשור הצלחתי לראות אותם שש פעמים בהופעה והאלבום שלהם Boss זכה בתואר אלבום השנה שלי בשנת 2007. לצערי ההרכב הוריד פרופיל בעשור הקודם. פיט נולאן המתופף פצח בקריירה של הוראה בתיכון במסצ'וסטס בעוד שאליסה אמברוג'ו התמקמה מחדש בחוף המערבי יחד עם בן זוגה בן צ'סני (ההוא מהאלבום במקום 16). באופן מפתיע ההרכב חזר השנה עם איפי ואלבום חדשים. מבחינה מוזיקלית האלבום איננו נושא בשורה חדשה. עדיין מדובר בשעטנז של נויז רוק/ג'אראז' מחוספסים בסגנון עדות Royal Trux לבין בלדות אפלות מענגות. אולם, בעוד שהמוזיקה של הלהקה הייתה בעבר תמיד מעט כאוטית מדי לתקופתה הרי שהשנה המציאות הכאוטית סוף סוף התאימה את עמה לפסקול של המרקרז.

להאזנה: Born Dead

14. BC Camplight – Shortly After Takeoff

למרות שבריאן כריסטיזינו (ביסי קאמפלייט) כותב ושר בכנות נוגעת ללב על מחלת הנפש ממנה הוא סובל ועל צרות אחרות, אלבומו האחרון אינו מדכא או עגמומי מדי. בעזרת הומור שחור ומושחז, דימיון פורץ גבולות ולחני פופ מרהיבים ומלאי תפניות, מצליח כריסטיזינו לרכך את סיפור חייו עמוס המהמורות וליצור אלבום פופ יפהפה וסוחף. אלבום שלטעמי מזכיר לפרקים את הפופ העגמומי של הביץ' בויז ואמור לשמח ולהעציב את כל מי שמחבב את יצירותיו של בריאן ווילסון.

להאזנה: Back To Work

13. Delphine Dora – L'inattingible – Best Avant-garde

לביצוע היצירה המורכבת  L'inattingible, גייסה  דלפין דורה ארבעה עשר נגנים. החבורה הנכבדת, שמנגנת על שלושים כלים (כולל מסור!), מלווה בכישרון רב את המלחינה, הפסנתרנית והזמרת שהפעם שרה בשפת האם שלה – צרפתית. השירה של דורה יחד עם קולאז' הצלילים שמתיך יחד מוזיקת בארוק מענגת עם מוזיקה מודרנית מאתגרת, יוצרים חווית האזנה מרתקת שלפרקים מזכירה את הצדדים היותר ניסיוניים בדיסקוגרפיה של ג'וליה הולטר או את הצדדים היותר שלווים ביצירתה של בריג'ייט פונטיין.

להאזנה: Loin

12. Ustad Saami – Pakistan Is for the Peaceful

אוסטד (אדון) סאמי נאסירודין הוא זמר פקיסטני ששר שירים הלקוחים מהמסורת הקלאסית של זרם השירה הנקרא קיאל (Khyal) שזוכה לפופולריות בצפון היבשת ההודית. במסגרת מסורת עתיקה זו, שראשיתה בחצרות המהראג'ות במאה ה-13, נחשב סאמי לאחרון הווקליסטים שמשתמש בסולם מיקרוטונלי שנקרא Surti ושכולל 49 תווים. בשל גילו המופלג עולה החשש שטכניקה מוזיקלית זו עלולה להעלם לאחר מותו. האלבום הנפלא שהוציא סאמי השנה, הוקלט על גג ביתו כשאר ארבה מבניו מצטרפים אליו בקולות רקע ובנגינה בהרמוניום, בטנפורה ובטאבלה. שלושת הקטעים שמרכיבים את האלבום מציגים בענווה את היכולת של של סאמי להשתמש במשמעת והקפדנות של סגנון השירה כדי לייצר מוזיקה משוחררת, שלווה ורוחנית, שלי לפחות, מזכירה את היצירות המאוחרות והנפלאות של אליס קולטריין.

להאזנה: Prayer for a Saint

 11. Dark Buddha Rising – MathreyataBest Doom Metal

לא מעט הרכבי מטאל עושים שימוש באביזרים ובמניירות שונות כדי להטיל מורא על הקהל. מבחינתי זה בדרך כלל מיותר, מגוחך וממש לא מפחיד. כתבתי "בדרך כלל" כי Dark Buddha Rising יוצאים מן הכלל. לפני מספר שנים צפיתי יחד עם מספר חברים בהופעה של ההרכב במועדון קטן בהולנד. שום דבר לא הכין אותי למה שקרה על הבמה. על רקע של בלאק מטאל אימתני בווליום מחריש אוזניים, הסולן של ההרכב הפיני זעק וצרח את נשמתו כאילו חייו תלויים בכך. דלתות השאול נפתחו בפניי המשתאות והמפוחדות והבנתי שאלו מסוג ההופעות שלא ניתן ללכוד נאמנה מעל גבי הקלטה. לשמחתי התבדיתי והאלבום החדש של הלהקה מצליח לשחזר את האווירה המבעיתה של ההופעה. לא מומלץ לבעלי לב חלש או בעלי לב מכל סוג שהוא.

להאזנה: Mahathgata III

10. Anna Von Hausswolff – All Thoughts Fly – Best Experimental

בשנים האחרונה זכיתי לראות את אנה וון האוסוולף בארבע הופעות והיה נדמה לי שמהופעה להופעה הקול שלה הפך לצלול יותר והלהקה האדירה שמלווה אותה הפכה למהודקת יותר. לנוכח הדברים, התעוררו אצלי מעט חששות לאחר שלמדתי שהאלבום החדש שלה הוא אלבום סולו של יצירות אינסטרומנטליות לעוגב. אמנם צלילי העוגב אהובים עליי עוד מימיי הפתיח של "היה היה" אבל אלבום שלם שמוקדש לכלי לא נראה לי כמושך במיוחד. לשמחתי, כבר בהאזנה הראשונה התפוגגו כל חששותיי. באלבום מציגה וון האוסוולף את כישוריה כמלחינה רבת דמיון ובעלת יכולת להשתמש בניואנסים השונים של העוגב כדי לעצב צליל מרובד ועשיר ולחן מלנכולי שנע בין ההרמוני לדיסוננטי ובין רוגע לסערה. בלב היצירה עומד הקטע Sacro Bosco הקרוי על שם גן במרכז איטליה שבו הוצבו פסלים של מפלצות (תמונות מהגן מופיעות אף על עטיפת האלבום). הגן האפלולי הוקם בלאציו במאה ה-16 במימונו של איש צבא איטלקי שביקש להתמודד באמצעות אומנות ויופי עם היגון בו שקע לאחר מות זוגתו האהובה. בשנה שהתוגה נפלה על כולנו, נדמה שוון האוסוולף הצליחה בדיוק באותה משימה.

להאזנה: Dolore di Orsini

9. U.S. Girls – Heavy Light – Best Indie Pop

למרבה השמחה, החליטה מג ריימי לנטוש את היומרות האקספרימנטליות שאפיינו את ראשית הקריירה שלה ולהתמקד בכישרון האמיתי שלה – כתיבה של שירי פופ קליטים וסוחפים. תהליך זה לקח לא מעט זמן אך הציפייה השתלמה. הרכבה של ריימי U.S. Girls הוציא השנה סוכריית אינדי פופ מתוקה ומרירה. את המתיקות מספקת המוזיקה המלוטשת באלבום שקורצת לסאונד של להקות הנשים שהפיק פיל ספקטור כמו גם לסול הלבן והעשיר של בואי מתקופת Young Americans. המרירות באלבום נובעת ממילות השירים שעוסקות בנושאים הרי גורל כמו טראומות אישיות, משבר האקלים ושאר מרעין ובישין. הניגוד בין המוזיקה העליצה לבין המילים מייצר אלבום שנועד לאוזניו של מידג' יור ושל כל מי שרוצה לרקוד עם דמעות בעיניו.

לצפייה: Overtime

8. Maria Schneider Orchestra – Data Lords – Best Jazz

קשה להקשיב למוזיקה של המלחינה האמריקנית הנהדרת מריה שניידר. הקושי לא נובע מאופייה של המוזיקה אלא מפני שהיא פשוט אינה זמינה פיזית או דיגיטלית בפלטפורמות המקוונות של אמזון, ספוטיפיי ויוטיוב. חוסר זמינות זה נובע מהמאבק ששניידר מנהלת בשנים האחרונות נגד ענקיות האינטרנט שלטענתה רומסות את זכויות המוזיקאים ומונעות מהיוצרים תגמול הולם. למאבק, שכולל הרצאות בפני הקהל הרחב ובפני מחוקקים אמריקאים וכתיבת מאמרים בנושא, נוסף השנה אלבום חדש שעוסק העוולות ובסכנות שאורבות לנו בעולם הדיגיטלי שהולך וסוגר עלינו. סכנות אלו מוצגות בחלקו הראשון של האלבום שנקרא Data Lords ושכולל חמישה קטעים אפלים ומעוררי חרדה. בחלקו השני של האלבום שנקרא Our Natural World שבה שניידר אל הפסטורליה האמריקאית שאפיינה את אלבומה הקודם The Thompson Fields שנכלל ברשימת אלבומי העשור הקודם שלי. בחלק זה, מנגנים 18 חברי התזמורת באופן מעורר השתאות ומוכיחים שוב שהם מרכיבים את אחד מהרכבי הג'אז המתוזמר הטובים של זמננו. הניגוד בין שני חלקי היצירה מלמד לא רק על הכישרון והוורסטיליות של שניידר אלא גם על האפשרות לגלות שוב את יופיו של העולם אם רק נשכיל להסיר את מבטנו לרגע מהמסכים.

להאזנה: בהצלחה עם זה

7. Brooklyn Raga Massive – In D – Best Global

בשנת 2012, מספר מוזיקאים מברוקלין ,חלקם בעלי הכשרה במוזיקה קלאסית הודית וחלקם נגני ג'אז, החלו להיפגש מדי שבוע כדי לנגן יחד ראגות הודיות. לאחר מספר שנים, החליטו המוזיקאים להתמסד ולהקים קולקטיב בשם Brooklyn Raga Massive. תפקידו של הקולקטיב היה לספק הכשרה במוזיקה הודית, לארגן הופעות וכמובן להוציא אלבומים של חברים הקולקטיב. האלבומים שיצאו עד השנה התמקדו בפרשנויות ליצירות קאנוניות מהמסורת ההינדוסטנית כמו גם יצירות של אמנים מערבים רחבי אופקים כמו ג'ון ואליס קולטריין וטרי ריילי. הפרשנות ליצירת המופת המינימליסטית של ריילי In C, הובילה את המלחין האמריקאי לעודד את חברי הקולקטיב לכתוב יצירה מקורית שמתבססת על הרפטטיביות שמזוהה עם כתיבתו אך גם מאפשרת מקום לקטעי סולו של הכלים השונים. ההצעה של ריילי התקבלה בהתלהבות וקרמה עור בגידים ביצירה בשם In D שהוקלטה בטייק אחד על ידי 25 מוזיקאים שמנגנים בכלים הודים מסורתיים ובכלים מערביים. האלבום מחזיק שלוש ראגות, לא ארוכות במיוחד, שמצלחות ללהטט בין ההרמוניה והסבלנות של המוזיקה ההינדוסטנית לבין האינטנסיביות, הפוליריתמיקה והמתח של העיר הגדולה בה הוקלט האלבום. אני מניח שלא פשוט להלחין ולבצע מוזיקה ששואבת השראה ממסורות תרבותיות שונות ושמשתמשת בכלים כה מגוונים , אך חברי BRM  צולחים את האתגר באופן מרשים ומציעים למאזינים יצירה מרתקת שמסתיים באקסטזה מרוממת רוח.

להאזנה: Raga Darbari

6. Bob Dylan – Rough and Rowdy Ways – Best Folk Rock/Best Singer-Songwriter

הקהל שישב סביבי בהופעה של בוב דילן באצטדיון רמת גן לפני כעשור לא הסתיר את אכזבתו מההופעה. בדרך לחניון נשמעו מכל עבר אמירות נחרצות שטענו כי קולו המרוסק של דילן והעובדה שהוא פירק את להיטיו הנודעים לרסיסים פשוט הרסו את ההופעה. באופן מוזר, מבחינתי אלו בדיוק היו  הסיבות שגרמו לי ליהנות כל כך ההופעה ולרחף מעל האדמה למשך מספר ימים לאחריה. קולו של דילן המקשיש אכן אינו צלול וענוג בלשון המעטה, אך היכולת שלו לרחף מעל הצלילים ולרקד עימם הופכת אותו לאחד מגודלי הזמרים שאני מכיר. יכולת זו באה לידי ביטוי במלוא יופיה באלבומו האחרון, ה-39 במספר. לאורך עשרת שירי האלבומים משייט דילן ללא מאמץ ובמוסיקליות יוצאת דופן הוא פורש את הטקסטים גדושי המיתולוגיה, ההיסטוריה והקסם שלו. אינני מחשיב את עצמי לדילנולוג מדופלם אבל מבחינתי אלבומיו המאוחרים לא נופלים מהקלאסיקות שלו מראשית דרכו. האלבום האחרון שלו היא עדות נוספת לכך.

לצפייה: Key West – Philosopher Pirate

5. Silver Scrolls – Music for Walks – Best Debut

סגרים מיותרים ודורבן טורדני בעקב מנעו ממני ליהנות השנה ליהנות מהליכות ממושכות. לשמחתי, הסילבר סקורלס הוציאו השנה אלבום קונספט שמיועד להליכות בטבע ובעיר ואפשרו לי לדמיין את עצמי שוב מהלך בקלילות של איילה חיננית ברחובותיה וגניה של רמת גן. את ההרכב החדש מאיישים שני החברים הוותיקים  ברייאן קווסט ודייב בריילובסקי ששיתפו פעולה בעבר בהרכב הרוק הנהדר פולבו וגם במספר הרכבים פחות מוכרים. בששת קטעי האלבום המיועדים לשמש כפסקול לשתי הליכות נפרדות, פוסע הצמד בין רוק פסיכדלי לבין מאת' רוק שאפיין גם את האלבומים המצוינים של פולבו. בחלק מהקטעים נשמעת אף השפעה ישירה של המוזיקה של סוניק יות' של ראשית האלף ואלמלא אחד מחברי סוניק יות' לא היה מוציא השנה אלבום אדיר שנפגוש מיד, הסילבר סקרולס היו צריכים לקחת בהליכה את תואר אלבום הגיטרות של 2020. 

להאזנה: Walk One I – Concrete Visions

4. Thurston Moore – By The Fire – Best Alternative Rock

האלבום החדש של תרסטון מור נפתח עם שני שירים שנועדו ככל הנראה לפתות את מעריצי סוניק יות' להקשיב לאלבום. שני השירים טובים מאוד אבל מבוססים על אקורדים כה מוכרים מגוף היצירה של סוניק יות' עד שלרגעים הם גורמים לתחושה שמדובר בפלגיאט עצמי חסר בושה. אולם אל חשש, החל מהשיר השלישי תרסטון וחברי להקתו החדש פותחים מבערים. בשבעת הקטעים הנותרים שרובם נמשכים מעל לעשר דקות, ממפים חברי הלהקה טריטוריות חדשות ומרתקות. גולת הכותרת של האלבום מבחינתי נמצאת בשיתוף הפעולה הפנטסטי בין הגיטרות של מור ושל ג"ימס סדוורדס. לעיתים השניים משלימים זה את זה באופן הרמוני ולעיתים מדרבנים זה את זה ללחוץ על הדוושה ולטפס לשיאים של רעש ואקסטזה. כעת , עשור לאחר פירוקה של סוניק יות', ניתן לקבוע שמור מצא תחליף ראוי ללי רנאלדו ולקוות שמור יגיע עם סדוורדס לשיאים דומים לאלו שהגיע עם שותפו הקודם ללהקת האם האהובה.

להאזנה: Siren

3. Sparks – A Steady Drip, Drip, Drip – Best Art Pop

למרות שורת אלבומי המופת שהנפיקו הספארקס לאורך השנים (שניים מהם אף קטפו את תואר אלבום השנה שלי ב 2004 ו- 2006), מעולם לא זכה הצמד מלוס אנג'לס לתהילה ממנה נהנים הרכבי פופ כמו כמו קווין ואבבא.  צערי, גם אלבומם ה- 24,  בו משתמשים האחים מייאל בהומור המושחז ובגאונות מוזיקלית שמשלבת בין פופ מתוזמר ומוזיקת בארוק, לא זכה לחרוך את גלי האתר. ייתכן והתשובה למעמדם, הלא רם דיו לטעמי, טמונה באחד השירים הבולטים באלבומם החדש – "self-effacing". מילות השיר מתארות נטייה שלטעמי יש לטפח בכל אחד מאיתנו – המעטה בערך העצמי. לעולם שבו אסרטיביות והישגיות הפכו לערכים מובילים, מציעים האחים מייאל מנת אירוניה הגונה. תפקידה של אירוניה זו הוא  להוציא את האוויר החם מכל מיני תפיסות שאנחנו מחזיקים לגבי עצמנו ולגבי אחרים. אותה אירוניה עלולה להישמע לעיתים כסרקסטית ולהרחיק את המוני המאזינים הפוטנציאליים. אולם לאוזניי היא כל כולה מלאה באהבת אדם ולעיתים היא אף מרמזת לעצבות שמסתתרת בין הניצוצות. דוגמה נהדרת לכך אפשר לשמוע בשיר היפה ביותר ששמעתי השנה Pacific Standard Time.

לצפייה: Pacific Standard Time

2. Oranssi Pazuzu – Mestarin Kynsi – Best Psychedelic Black Metal

לפני כשבע שנים ביקרתי בפסטיבל בפולין. באחד מימות הפסטיבל התעוררתי מוקדם וגיליתי ששותפי לטיול תשושים מההופעות בלילה הקודם ואינם פנויים לשוטטות בין שכיות החמדה של קטוביץ' (אל תחפשו, אין כאלה באמת). בצוק העיתים, החלטתי לסור לאתר שבו התקיים הפסטיבל ולדגום את הלהקות הקטנות יותר ששובצו להופיע בשעות הצוהריים. למרבה המזל, נכנסתי לאוהל קטן שבו הופיע הרכב שלא הכרתי בשם אורנזי פאזוזו (השד הכתום האחראי לפי המיתולוגיה המסופוטמית על הצבע של האנרגיה הקוסמית). למשך כשעה, שחלפה מהר מדי, הפגיזו חברי הלהקה בבלאק מטאל רצחני שהוגש על מצע של מקצבי קראוטרוק סוחפים שהעיפו אותי לעולמות אחרים. מה שהפך את ההופעה לבלתי נשכחת מבחינתי הייתה היכולת של הלהקה ליצר חוויה פסיכדלית בז'אנר שבדרך כלל מציע אימה ואפלה (ולא, לא לקחתי כלום מלבד מנה מוגזמת של תפודים בשמיר). באלבום שהוציאו השנה, הטילו השדים מפינלנד את יהבם על אותה איכות פסיכדלית חמקמקה במלוא העוז. באלבום המעולה נדחקות הגיטרות מעט לאחור ואת קדמת הבמה מאכלסים צלילי סינתיסייזר פרוגיים אימתניים. כתחליף לכבדות שאפיינה את שיתוף הפעולה שלהם משנה שעברה עם חברי דארק בודהה רייזינג (החברים ממקום 11) וגם באופן שונה במקצת מאלבומיהם הקודמים, מסתחררים הפעם חברי ההרכב בווירטואוזיות מרהיבה בתוך יצירת מופת מלאת תפניות והפתעות. בחודש אפריל הייתי אמור לצפות בהופעה שבה האלבום היה אמור להיות מבוצע לראשונה במלואו. לצערי הווירוס הסיני גבר על השד המסופוטמי ואני נאלצתי להסתפק בצפייה בשידור מקוון של ההופעה. למרות שאינני חסיד של הופעות מקוונות, הסתבר לי שגם בפורמט מוגבל שכזה, החוויה שמספקים אורנזי פאזוזו היא לא פחות מאדירה.

לצפייה בהופעה המלאה: Oranssi Pazuzu performs Mestarin kynsi – Live stream concert

1. Maria Faust Sacrum Facere – Organ

Album of The Year

אל מריה פאוסט התוועדתי לפני כשנתיים. האלבום המצוין שהוציאה המלחינה ונגנית הסקסופון הדנית ממוצא אסטוני, זכה אמנם בתואר אלבום הג'אז של 2018 בסיכום השנה שלי, אך כבר אז כתבתי שהמוזיקה של פאוסט נעה "על קו התפר בין ג'אז לבין מוזיקה קלאסית מודרנית". באלבום שהוציאה פאוסט השנה עם האנסמבל העונה לשם Sacrum Facere, חוצה המלחינה את קו התפר ומתמקמת בטבעיות בהיכלי המוזיקה הקלאסית. כדי להקליט את האלבום המוקדש לעוגב הכנסייתי (על כפל המשמעות של Organ ראו בהמשך), שבה פאוסט אל מולדתה אסטוניה והשתמשה באקוסטיקה הנהדרת של כנסיית ניקולס הקדוש הממוקמת בבירה טאלין. פאוסט וששת נגני כלי הנשיפה הנוספים מנהלים לאורך היצירה דיאלוג עם שני נגני העוגב. הודות לאקוסטיקה של הכנסייה, זוכה הדיאלוג המוזיקלי למעטה של הוד והדר. אולם, בניגוד ליצירות נוצריות שבמקרים רבים מציבות את המאמין בעמדת נחיתות, מצליחה פאוסט להפוך את היצירה האקספרסיבית למלאת אנושיות וגדושה באמפטיה למאמינים שבאים למצוא מזור למכאוביהם. התרגום המילולי ל Sacrum Facere הוא עבודת קודש ומהאזנה למוזיקה הנשגבת של פאוסט ניכר שהיא מיומנת במלאכה שפותחת בפני המאזינים את שערי השמיים.

לצפייה: Hold

כיוון שאני רואה בעצמי מומחה די קטן בכל מה שקשור למוזיקה קלאסית פניתי אל פאוסט בבקשה שתענה לי על מספר שאלות שעוסקות בה וביצירה שלה.

When I tried to describe your music for my year end chart, I found it hard to define your music. Do you consider yourself a jazz musician or a classical musician? Do you feel more comfortable composing music or improvising?

Composing and improvising start from the same source – me, filtering information that my brain and body receive. I guess both are comfortable but not always. Sometimes, it can be hard to perform or/and compose, but there are also times that the channels are open and I’m more disciplined. Generally, I would say that composing and improvising are both a comfort and comfortable. Other things around them can make things uncomfortable.

Some critics compare your music to the work of Arvo Pärt. Do you think it is a lazy geographical comparison or is it based on true musical aspects that can be found in Estonian Music?

Super lazy. They can fuck themselves! I’m not saying that I am super original and that I hate Pärt’s music. Comparing artists to one another is totally ok but people should really educate themselves (and about Tintinnabuli). Pärt and I definitely represent a region and one period of history. It would be unthinkable that we would not share some of the same choices in music. I am amazed that no one talks about the millions of people copying Coltrane, Parker, Frisell, and even more! I find it disgusting that I as a female musician have to deal with that kind of comparing much more often than male composers/improvisers. “She is a woman, of course she is not real.” So… once again. They can fuck themselves. Merry Christmas!

ORGAN recently won a prize for best experimental album while I found it very romantic. Do you think the music in the album is experimental? In what way?

I, too, think I am romantic. Romantic and experimental at the same time.  I think “experimental” is just a broad term. Experimental does not have to be atonal and noisy. It just means that it’s not broadcast during primetime TV/Radio. An average person finds my music difficult and I am ok with that.

As a saxophone player, what made you dedicate an album for an organ?

I dedicated the album to women. To the womb, to be precise. The rest of the instruments are just the “echo,” like in the real world – everything is an echo of reproductive duty.

I know at least one church with a great Organ in Denmark. Why did you decide to record in Estonia?

Estonian church organs are very special, but the main reason for recording in Estonia is that Estonian organ players are less territorial. Sometimes it feels like the church is living in a parallel universe and the organ player is the real king who decides, not the priest. I’m generally tired of arguing and proving that I’m not a giraffe or something that cluelessly wandered out of my element. If I am unwanted or to some people not qualified (enough!) and even paying to rent the room/instrument does not convince them in the end, then it is their loss, not mine.

The music in the album sounds very emotional and personal. Do you find it hard to compose such music and share it with the audience?

Not at all. I’m not shy.

To my ears ORGAN sounds very mystical and spiritual. Do you have any religious background? How do you feel about religious and devotional music?

I have a Soviet background and our religion was Lenin. When the wall came down and I first heard about Jesus, I thought that they are the same and someone is making a mistake with pronunciation. I got even dismissed from the school for asking this very stupid question.  Before Lenin saved us, and later Jesus did. It made sense to me as a child.

I am an atheist, but like our churches, I am full of contrasts and paradoxes.  An atheist but very interested in religion. A weird combo. My mom’s side is Russian Orthodox. My grandmother went regularly and secretly to church (religion was not allowed in soviet times) and now my sister is baptized.

Musicians from similar backgrounds describe their musical education as strict, demanding and closed to any popular music influences. Did you feel the same about your musical upbringing? Did it have any benefits?

It was very strict and did not allow much creativity.  I loved it, anyway, and we always found a way to find “safe” pop music. We had a few LPs at home – Estonian Organs, ABBA, Tchaikovsky´s 1st piano concert, and some Estonian folk music (Kukerpillid). In a way it really describes my music. We all come from our childhood.

אלבומי העשור: 2010 – 2019

בלי הרבה מילים, בלי הרבה מחשבות. ארבעים האלבומים הכי טובים לטעמי שיצאו בעשור הקודם. בסוגריים מצוינים שנת ההוצאה של האלבום ומיקומו המקורי בסיכום השנתי. לחיצה על שם האלבום תוביל אתכם לקטע האהוב עליי באלבום. פלייליסט של ספוטיפיי ובו המיטב מאלבומי העשור תוכלו למצוא כאן.

40. Swans – The Seer (2012, 2)

40

39. Yellow Swans – Going Places (2011, 4)

39

38. Fire! Orchestra – Enter (2014, 7)

38

37. Zu – Jhator (2018, 2)

37

36. The Necks – Unfold (2017, 10)

36

35. Body/Head – Coming Apart (2013, 13)

kim

34. Thee Silver Mt. Zion Memorial Orchestra – Fuck Off Get Free We Pour Lighton Everything (2014, 6)

34

33. Earth – Angels of Darkness, Demons of Light I/II (2011,48/2012/not rated)

33

32. Wolf Eyes -I Am A Problem: Mind in Pieces (2015, 7)

32

31. Tim Hecker – Konoyo (2018, 5)

31

30. Lee Ranaldo – Electric Trim (2017, 16)

lee

  29. The Fall – Your Future, Our Clutter (2011, 6)

30

28. Thurston Moore – Demolished Thoughts (2011, 12)

Original Position

27. Fucked Up – David Comes to Life (2011, 5)

28

26. Neil Young with Crazy Horse – Psychedelic Pill (2012, 9)

27

25. Bardo Pond – Under The Pines (2017, 3)

26

24. Mary Halvorson Octet – Away with You (2016, 9)

25

23. Weyes Blood – Titanic Rising (2019, 2)

24

22. Wrekmeister Harmonies – Light Falls (2016, 12)

22

21. David Bowie – Blackstar (2016, 3)

21

20. Woods – Bend Beyond (2012, 4)

20

19. Swans – To Be Kind (2014, 3)

19

18. Esmerine – Dalmak (2013, 1)

dal

17. Nick Cave & the Bad Seeds – Skeleton Tree (2016, 2)

Skeleton-Tree-1-1024x1024

16. Kurt Vile – Smoke Ring for My Halo (2011, 1)

16

15. Maria Schneider Orchestra – The Thompson Fields (2015, 2)

1_16a0839a7dd.1539602_3925050811_16a0839a7dd_large

14. Circuit des Yeux – Reaching for Indigo (2017, 7)

14

13. Thurston Moore – Rock n Roll Consciousness (2017, 4)

13

12. Bardo Pond – Peace on Venus (2013, 2)

12

11. Sleep – The Sciences (2018, 2)

11

10.The War on Drugs – Lost in The Dream (2014, 1)

10

9. Einstürzende Neubauten – Lament (2014, 2)

09

8. Weyes Blood – Front Row Seat to Earth (2015, not rated)

08

7. Purple Mountains – Purple Mountains (2019, 1)

07

6. Anna von Hausswolff – Dead Magic (2018, 1)

06

5. Eleanor Friedberger – New View (2016, 1)

05

4. Alice Coltrane – World Spirituality Classics 1: The Ecstatic Music of Alice Coltrane Turiyasangitananda (2017, 1)

04

3. Julia Holter – Have You in My Wilderness (2015, 1)

51NaZWLXDgL

2. Swans – My Father Will Guide Me Up A Rope to The Sky (Special Edition) (2010, 1)

02

1. Om – Advaitic Songs (2012, 1)

01

סיכום 2019: הופעות השנה שלי

00001

אני: הי!

אתם: שוב פעם אתה?

אני: כן. זה הזמן לסיכומי שנה.

אתם: אתה מתכוון לזמן שבו אתה מנסה לגרום לנו לקנא?

אני: גם.

אתם: טוב, מה הפעם?

אני: אני רוצה לספר על השנה הפנטסטית שהייתה לי בכל מה שקשור להופעות חיות.

אתם: אבל בכל שנה אתה אומר את זה.

אני: נכון. אבל הפעם אני גם מתכוון.

אתם: ומה כל כך מיוחד השנה?

אני: השנה זכיתי לראות כל כך הרבה הופעות אדירות.

אתם: איזה מתלהב.

אני: ובצדק. רק כדי לסבר את האוזן – ההופעה במקום העשרים השנה הייתה יכולה לזכות בתואר הופעת השנה בחלק מהשנים הקודמות. ההופעות במקומות עשר עד ארבע הן מהטובות שראיתי בעשור האחרון.

אתם: אז מה זה אומר על ההופעות בשלושת המקומות הראשונים?

אני: שהן מההופעות הטובות שראיתי בחיי.

אתם: נו, אתה שוב מנסה לגרום לנו לקנא.

אני: נכון.

אתם: איזה נודניק.

אני: אבל אני גם מתכוון לזה. השנה הכוכבים הסתדרו בצורה יוצאת דופן. שלוש ההופעות במקומות הראשונים, עליהן ארחיב בהמשך, היו כל כך טובות עד שלא יכולתי לדרג אותן ולהכריע מהי הופעת השנה שלי.

אתם: רק רגע, יש לך משהו בכיס או שאתה סתם שמח לראות אותנו?

אני: הממ… יש לי משהו בכיס.

אתם: מה?

אני הממ.. ראש שום. וגם חמסה. אומרים שזה טוב נגד קנאים.

הופעות שמסומנות בכוכבית לא נצפו במלואן בגלל התנגשויות מכאיבות בפסטיבלים חסרי התחשבות.

80. Subterranean Masquerade – Gagarin, Tel Aviv
79. Ren Harvieu – Manchester Academy, Manchester
78.Dave Phillps – Zimmer, Tel Aviv
77. Grails – Roadburn Festival, Tilburg
76. Eyal Talmudi – Tel Aviv Museum, Tel Aviv
75. Trippy Wicked and the Cosmic Children of the Knight – The Dome, London
74. Ola Savchuk – Levontin 7, Tel Aviv
73. Harakiri For The Sky – Gagarin, Tel Aviv
72. Krause- Piraeus 117 Academy, Athens
71. Ariel Kalma – Teder, Tel Aviv70. Prison Religion – Supersonic Festival, Birmingham
69. The Music of Moondog – Tel Aviv Museum, Tel Aviv
68. CZN – Supersonic Festival, Birmingham*
67. Tzadik Zecharia – Tel Aviv Museum, Tel Aviv
66. Heilung – Roadburn Festival, TilburgHeliung
65. Uran GBG – Roadburn Festival, Tilburg
64. HHY & The Macumbas – Supersonic Festival, Birmingham
63. Weedeater – The Dome, London
62. Crypt Trip – Roadburn Festival, Tilburg
61. Agnes Vein- Piraeus 117 Academy, Athens
60. Eyehategod – Levontin 7, Tel Aviv
59. Gold – Roadburn Festival, Tilburg
58. Ohad Fishof – Levontin 7, Tel Aviv
57. Shanti Baba -Yakar Center, Tel Aviv
56. Do.omyoga featuring Henge – Supersonic Festival, Birmingham
55. Haleviot – Tel Aviv Museum, Tel Aviv
54. The Bug feat. Moor Mother – Supersonic Festival, Birmingham
53. Tiny Fingers – Barby, Tel Aviv
52. Faten Kanaan- Supersonic Festival, Birmingham*
51. Yeasayer – Barby, Tel Aviv
50. Mujahideen – Barby, Tel Aviv
49. Have A Nice Life performing ‘Deathconsciousness’ – Roadburn Festival, Tilburg
48. Dmamadaka – Zimmer, Tel Aviv
47. Behemoth – Reading 3, Tel Aviv

20190220_225227
46. Maya Dunietz and Abate Berihun – Tel Aviv Museum, Tel Aviv
45. Myrkur – Roadburn Festival, Tilburg

Myrkur
44. Hey Colossus – Supersonic Festival, Birmingham
43. Daniel Higgs – Supersonic Festival, Birmingham
42. Lydia Lunch's Big Sexy Noise – Gagarin, Tel Aviv
41. Dalek – Supersonic Festival, Birmingham*
40. Hen Ogledd – Supersonic Festival, Birmingham
39. Haress – Supersonic Festival, Birmingham
38. Mono – Supersonic Festival, Birmingham
37. Wolvennest – Roadburn Festival, Tilburg
36. Big Joanie – Supersonic Festival, Birmingham
35. Ghedalia Tazartes/Maya Dunitz/Alex Drool/Rami Gabai/Ilan Volkov – Levontin 7, Tel Aviv
34. Godflesh – Supersonic Festival, Birmingham

godflesh
33. Adaya Godlevsky/Oded Geizhals/Gal Atzur – Faibish-Pugach Arena, Tel Aviv
32. Oren Ambarchi – Levontin 7, Tel Aviv
31. Crippled Black Phoenix – Roadburn Festival, Tilburg*
30. Mythic Sunship – Roadburn Festival, Tilburg

Mythic Sunship
29. Old Man Gloom – Roadburn Festival, Tilburg
28. Amir Elsaffar’s Two Rivers Ensemble – Fattoush Bar Gallery, Haifa
27. Messa – Roadburn Festival, Tilburg
26. Anna von Hausswolff – Roadburn Festival, Tilburg
25. Cave In – Roadburn Festival, Tilburg
24. The Body – Supersonic Festival, Birmingham
23. ASG – The Dome, London
22. Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs – Supersonic Festival, Birmingham

pigs
21. Daughters – Roadburn Festival, Tilburg

daugthers
20. Lubomyr Melnyk – Einav Center, Tel Aviv

Lubomyr Melnyk
19. Sumac & Caspar Brötzmann – Roadburn Festival, Tilburg
18. Yob – Supersonic Festival, BirminghamYob
17. Thou & Emma Ruth Rundel – Roadburn Festival, Tilburg
16. Neurosis – Supersonic Festival, Birminghamneurosis
15. Thou – Roadburn Festival, Tilburg
14. Rakta – Roadburn Festival, Tilburg
13. Wrekmeister Harmonies – Levontin 7, Tel Aviv62220288_10156286207818085_4471324941005881344_o
12. Lingua Ignota – Roadburn Festival, Tilburglingua ignota
11. Sleep performing 'Holy Mountain' – Roadburn Festival, Tilburgsleep 2
10. Sly & The Family Drone + Sharon Gal – Supersonic Festival, Birminghamsly67402084_10156389799108085_1105928192952107008_o

9. Loop – Roadburn Festival, Tilburg

Loop
8. Emma Ruth Rundel – Roadburn Festival, TilburgEmma Ruth Rundel!
7. Mono – Barby, Tel Aviv

Mono Barby
6. Boris – Barby, Tel Aviv

80017685_10156786449913085_3505244744387133440_o

צילום: דוד אוון

5. Anna von Hausswolff – Supersonic Festival, Birmingham

anna
4. Electric Wizard – Piraeus 117 Academy, Athens

electric wizard

 Best Concerts of The Year
Mono and the Jo Quail Quartet – Roadburn Festival, Tilburg

MONO and the Jo Quail Quartet

תמיד חיבבתי את מונו אך מעולם לא הצבתי אותם בשורה הראשונה של הרכבי פוסט-רוק כמו גודספיד, טורטויז וכו'. כל זה השתנה בהופעה של בפסטיבל רואדברן בהולנד. בהופעה הספציפית הזו גייסו חברי הלהקה את רביעיית כלי המיתר של ג'ו קוויל הבריטית. יחד הם עלו לבמה ונתנו את אחת ההופעות הסוחפות שראיתי בחיי ובקלילות הופעה הפוסט רוק הכי מרשימה שראיתי מעודי. המוזיקה של רביעית כלי המיתר לא שימשה כמוזיקת רקע להרכב הרוק, אלא זכתה להגברה אימתנית שהתחרתה בזו של חברי מונו. השילוב בין שני ההרכבים חולל סערת רגשות יוצאת דופן שהותירה אותי ועוד רבים אחרים בקהל פעורי פה. במשך השנה הצלחתי לראות את מונו שוב בהופעה אדירה בתל אביב ובהופעה טובה בברמינגהם. אולם, שתי ההופעות, הטובות כשלעצמן, לא יכלו להתעלות לגבהים הבלתי ייאמנו של ההופעה בהולנד.

Sleep performing 'The Sciences' – Roadburn Festival, Tilburg

sleep

יש לי רשימה, לא כל כך דמיונית, של הרכבים שאני רוצה לראות לפני שאני פורש לגמלאות. במקום השני ברשימה ניצבו חברי להקת הסטונר-דום האגדית – סליפ. לשמחתי הצלחתי השנה לראות את ההרכב, ועוד פעמיים. בהופעה הראשונה, התמקדה הלהקה באלבומיה הוותיקים משנות התשעים. במהלך ההופעה התמקמתי מתחת לגיטריסט האדיר של ההרכב – מאט פייק. וזכיתי לתצוגת רוקנרול, נטולת חולצה (ראו מקום 11) ונטולת רחמים. בהופעה השנייה, בה ביצעה הלהקה את אלבומה האחרון, עמדתי מול אחד המוזיקאים הכי משמעותיים עבורי בשני העשורים האחרונים – הבאסיסט אל סיסנרוז. שינוי המיקום שלי באולם עשה מבחינתי את כל ההבדל. ההופעה השנייה הפכה ממפגן רוק לחוויה טרנסנדנטלית. הצלילים של גיטרת הבס של סיסנרוס זכו להגברה מונומנטלית דרך שורה של מגברים שכוונו בדיוק אל התודעה המשומשת שלי. תודעה שפרחה לעולמות שלא ידעתי על קיומם. אל סיסנרוז מנגן זה שנים רבות על התדר הקיומי שלי. בהופעה הרגשתי זאת באופן המזוקק ביותר.

Flaming Lips performing 'The Soft Bulletin' – Manchester Academy, Manchester

20190906_213525

אם תהיתם מי ניצבו בגאון בראש רשימת המשאלות שלי אז הגיע הזמן לפתור את התעלומה. במשך קרוב לשלושים שנה ניסיתי, ללא הצלחה, לתפוס את הפליימינג ליפס בהופעה. לארץ הם מעולם לא הגיעו ובחו"ל תמיד פספסתי אותם ביום או יומיים. אולם, השנה המרדף הסתיים המסע הגיע סוף סוף ליעדו. הליפס הכריזו על הופעה במנצ'סטר באולם גדול במעט מהבארבי. ולא סתם הופעה אלא כזו שבה הם יבצעו את אחד האלבומים הכי אהובים עליי אי פעם – The Soft Bulletin – מראשיתו ועד סופו. הצלחתי בדרך לא דרך להשיג כרטיס להופעה שהייתה סולד אאוט ועם פתיחת הדלתות דילגתי בקלילות של איילה מדושנת במיוחד לעבר השורה הראשונה. מהשניות הראשונות של ההופעה ועד רצף ההדרנים היה לי ברור שההמתנה הארוכה הייתה שווה כל רגע. הפירוטכניקה המרהיבה, תותחי הקונפטי, חד הקרן הענק, בובת הרובוט שיושימי הביסה – כל אלה יצרו אווירה קרנבלית שגרמה לשירי האלבום להתפוצץ לאלפי רסיסים צבעוניים ולשלהב את הקהל ואותי. עם סיום ההופעה, במערכת ההגברה נוגן What A Wonderful World של לואי ארמסטרונג. ואז, באופן ספונטני, קבוצות בקהל, שרובו ככולו היה לבוש בתחפושות של חיות, התחבקו אלה עם אלה והצטרפו לשיר בגרונות ניחרים. מעולם לא הייתי בהופעה כה שמחה וכה מרחיבת לב. אני רק יכול לקוות שההופעות הבאות בווישליסט יספקו לי חוויה דומה.

flaming lips 2

What a Wonderful Life

סיכום 2019: אלבומי השנה שלי

Honorable Mentions:

60. Zen Mother – The Ascent

59. We Lost The Sea – Triumph & Disaster

58. Pijn & Conjurer – Curse These Metal Hands

57. Anoice – Ghost in the Clocks

56. King Gizzard & The Lizard Wizard – Infest The Rats' Nest

55. Dead Neanderthals – Ghosts

54. Bees Made Honey in the Vein Tree – Grandmother

53. Inter Arma – Sulphur English

52. Richard Dawson – 2020

 51. MONO – Nowhere Now Here

50. Beth Gibbons & The Polish National Radio Symphony Orchestra – Henryk Górecki: Symphony No. 3 – Best Modern Classical

49. Fire Orchestra – Arrival

48. Rachel Grimes – The Way Forth – Best Folk

47. Sleep – Live at Third Man Records

46. DEAFKIDS – Metaprogramação

45. Ulver – Drone Activity Black

44. Dreadnought – Emergence

43. Pelican – Nighttime Stories

42. Old Solar – SEE

41. Black to Comm – Seven Horses for Seven Kings

40. Go: Organic Orchestra & Brooklyn Raga Massive – Ragmala: A Garland of Ragas

39. Dead to A Dying world – Elegy

38. Russian Circles – Blood Year

37. Sunwatchers – Illegal Moves

36. Om – BBC Radio 1

35. Empath – Active Listening Night on Earth

34. Earth – Full Upon Her Burning Lips

33. 75 Dollar Bill – I Was Real

32. The Flaming Lips – The Soft Bulletin Recorded Live at Red Rocks with the Colorado Symphony Orchestra – Best Live

31. The Lemonheads – Varshons II

30. These New Puritans – Inside the Rose

29. Tropical Fuck Storm – Braindrops – Best Post Punk

28. Zu – Terminalia Amazonia – Best Field Recording

27. Sunn O))) – Life Metal – Best Drone Metal

26. Sleater-Kinney – The Center Won't Hold

25. Cult of Luna – A Dawn to Fear – Best Post Metal

24. Bruce Springsteen – Western Stars – Best Americana

23. The Specials – Encore

22. Ariana Grande – thank u, next – Best Pop

21. Massimo Pupillo and Tony Buck – Unseen

Best Albums of The Year

20. The Dead C – Rare Ravers

19. Angel Bat Dawid – The Oracle

18. Oiseaux-Tempete – From Somewhere Invisible Best Experimental

17. Steve Gunn – The Unseen In Between

16. Waste of Space Orchestra – Syntheosis

15. Thurston Moore – Spirit Counsel

14. Lana Del Rey – Norman Fucking Rockwell!

13. Kim Gordon – No Home Record

12. Matana Roberts – COIN COIN Chapter Four: Memphis

11. Jessica Pavone String Ensemble – Brick and Mortar – Best Chamber

10. Lingua Ignota – Caligula – Best Industrial

נשים שעברו התעללות גופנית או נפשית יכולות, בדרך כלל, לבחור בין שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא לשתוק כדי לנסות להימנע משחזור הכאב ומתגובות עויינות מהסביבה. האפשרות השנייה היא לספר את סיפור ההתעללות כדי לזכות בצדק ולקבל תמיכה והכרה כקורבן. קריסטין האייטר, תחת שם הבמה Lingua Ignota, בוחרת בדרך שלישית. באלבומה קליגולה, מבקשת האייטר דבר אחד בלבד – נקמה. האייטר לא מעוניינת להשתיק את הטראומה וגם לא בתמיכה או בעזרה. באחד עשר שירי האלבום, כשהיא משלבת בין רעש תעשייתי מחריש אוזניים לבין צלילי מוזיקה קלאסית שמיימית, דורשת האייטר למחות את קיומו וזכרו של התוקף שלה מעל פני האדמה. ההאזנה לשירי אלבום איננה קלה ולי היא הייתה קשה במיוחד משום שנחשפתי אליהם לראשונה בהופעה. הניגוד בין הדמות העדינה של האייטר, שעמדה מטרים ספורים מולי,  לבין הזעם שהיא ביטאה בהופעה, הוביל אותי לתהות – האם אני מעוניין שהאייטר תשיג את מבוקשה? האם הדרישה לנקמה היא לגיטימית? האם ההתייחסות המערבית/נוצרית לנקמה כאל תופעה שלילית מונעת מהקורבנות לזכות בגאולה? אין לי תשובה לשאלות הללו אבל אני נפעם מהאופן האינטנסיבי והמרתק שבו האייטר מעוררת אותן . להאזנה: Butcher of The World

9. Baroness – Gold & Grey – Best Metal

המפיק האמריקאי דייב פרידמן (פליימינג ליפס, מרקורי רב) אחראי על עיצוב סאונד של חלק מאלבומי האינדי האהובים עליי. אולם, מדי פעם, חוטא פרידמן בהפקה שבה הסאונד הוא דחוס ועמוס מדי עבור אוזניי התשושות. הדחיסות הזו אינה מאפשרת מבחינתי להקשיב לניואנסים וליהנות מהדינמיקה של המוזיקה. גם במקרה של האלבום האחרון של בארונס, בחר פרידמן באסתטיקת סאונד דומה. אולם, למרבה הפלא, בחירה זו לא רק שלא פגמה ביצירה אלא, באופן מפתיע, אף שירתה אותה. הסאונד המקומפרס יוצר באלבום תחושה של דחיפות ובהילות. תחושה זאת משתלבת היטב עם השירה של סולן בארונס, ג'ון בייזלי, ששר כאילו חייו תלויים בכך. בראיונות שנערכו עם בייזלי מתבהר כי התחושה של המאזין אינה תלושה מכוונתו של המשורר. בייזלי, יחד עם חברי הלהקה, היה מעורב בתאונת דרכים קשה. התאונה אמנם לא גבתה קורבנות בנפש אבל צילקה את גופו של בייזלי. לטענתו, רק כשהוא שר הכאבים שוכחים ומתפוגגים למספר רגעים. אני מניח שאם הקשבתם לאלבום הרגשתם, גם כמאזינים, את האפקט המנחם והמזכך שלו. לצפייה: Front Toward Enemy

8. Jambinai – Onda

לפני כחצי שנה, ארז מהבלוג השכן "אנטנות השמיימה", כתב לי שהוא הקשיב לאלבום שעתיד לקטוף את תואר אלבום השנה שלי. כששאלתי בהתרגשות (רק מי שעורך סיכומי שנה יודע מה רבה ההקלה לגלות את אלבום השנה שלך) על מי ועל מה מדובר, הציג ארז בפניי את ההרכב הקוריאני ג'אמביאני. כיוון שההיכרות שלי עם המוזיקה הקוריאנית הסתכמה ב"הופה גנגנם סטייל", הסתקרנתי מאוד והקשבתי לאלבום. ההאזנה גילתה צלילים מעולמות שמעולם לא נחשפתי אליהם. ולא, אני לא מתכוון למוזיקה קוריאנית אלא לצלילים שמגיעים מפלנטות אחרות – שילוב מפעים בין כלים אסיאתיים מסורתיים לבין מהלכי פוסט-רוק סוחפים. מוזיקה חסרת שם שאולי ראויה להיכלל בז'אנר שייקרא Post World Music. האלבום אמנם לא הצליח להעפיל לראשות המצעד שלי (אבל זכה בתואר אלבום השנה של ארז), אך הותיר אותי מסוקרן לגבי העתיד של ג'אמביני – אחד מההרכבים הכי מקוריים ששמעתי בשנים האחרונות. להאזנה: Sawtooth

7. The Pirate Ship Quintet – Emitter – Best Post Rock

אני עצלן מדי, אין לי מקום בבית, זה יקר מדי – אלו התירוצים העיקרים שאני משתמש בהם כדי להסביר מדוע אני לא לומד לנגן בצ'לו. התירוצים הללו לא סותרים את העובדה שאני ממש אוהב צ'לו ואם זה היה תלוי בי היית מצרף צ'לנ/ית לכל הרכב אפשרי. לשמחתי, הצ'לנית סנדי ברטאי לא חיפשה תירוצים דומים והצטרפה להרכב האינסטרומנטלי מבריסטול הנושא את השם The Pirate Ship Quintet. באלבומם האחרון, הציבו חברי החמישייה את הצ'לו של ברטאי במקום מרכזי ביצירה. החלטה זו הפכה את האלבום למלנכולי אך לא למכביד, למרגש אך לא לקיטשי. לצד הצ'לו והגיטרות נעשה שימוש בכלי נשיפה, בסולניות מוזיקה קלאסית ובמקהלה. כל אלה יחד הופכים את ההפלגה של ספינת הפיראטים למענגת במיוחד ולשבעים הדקות של המוזיקה באלבום לחלוף כהרף עין. להאזנה: Emitter

6. Elizabeth Colour Wheel – Nocebo – Best Debut

ליבי ליבי עם העובדים בחנויות התקליטים שנאלצו לבחור היכן בחנות להניח את האלבום. האם הקטעים האיטיים והכבדים מרמזים שמקומו באגף הדום-מטאל? האם הקטעים האנרגטיים אמורים להנחית את האלבום באגף הפאנק? ואולי יש מקום לפתוח אגף חדש לז'אנר בשם "שו-פאנק" – סגנון שלדברי חברי הלהקה מאפיין את המוזיקה שלהם ומשלב שוגייז עם פאנק? כיוון שאין לי תשובה לשאלות הקיומיות הללו אסתפק בהכרזה שהאלבום  הוא יצירת הביכורים המרשימה ביותר שיצאה בשנה האחרונה. מעבר ליכולת לקפץ בין סגנונות ומקצבים בין שיר לשיר ולרוב גם באותו שיר ממש, מה שהופך את ההרכב להבטחה גדולה במיוחד הוא הסולנית Lane Shi Otayonii שמנצחת על האנדרלמוסיה ונשמעת כמו קארן או (Yeah Yeah Yeah) בהתקף אקסטטי של מאניה-דפרסיה. להאזנה: Pink Palm

5. Rakta – Falha Comun – Best Psych

אל המסורת המפוארת של המוזיקה הפסיכדלית בברזיל מצטרפת השנה Rakta . הצמד הנשי מסאו פאולו , ברזיל התחמש במתופף חדש ויחד הם הוציאו את  Falha Comun  (אשמה משותפת). האלבום החדש התרחק מעט מאסתטיקת הפוסט-פאנק שאפיינה את האלבומים הקודמים של ההרכב ומציע טריפ פסיכדלי מעורר פלצות. מקצבי הקראוטרוק הרפטיטיביים והמהפנטים משמשים באלבום כבסיס עליו רוקחות חברות ההרכב את המוזיקה הייחודית והמכשפת שלהם. לשמחתי, נחשפתי לאלבום לראשונה בהופעה שנערכה בשעת בין ערביים בכנסיה. אור השמש שדעך לאיטו דרך חלונות הויטראז' של הכנסייה השתלב באופן מופלא עם המוזיקה האפלולית והמסחררת שנוגנה על הבמה. מספר ימים לאחר ההופעה הכנסייה נהרסה לטובת  בניין חדש. לא אתפלא אם דיירי הבניין יגלו במהרה שביתם רדוף רוחות שזומנו מעולמות אחרים באותו ערב בלתי נשכח. להאזנה: Falha-Comum

4. Big ‡ Brave – A Gaze Among Them – Best Avant Rock

לפני מספר שנים ראיתי את ביג ברייב בהופעה במועדון קטן. למרות שההופעה הייתה מרשימה מאוד, הרגשתי בה מעט חוסר נוחות. חוסר נוחות זה נבע מהאופן שבו עמדה סולנית ההרכב מול הקהל. ייתכן וזה היה רק בראש המסוחרר שלי אבל הרגשתי שרובין וואטי קצת סובלת על הבמה, ומה שגורם לסבל הם המבטים שהקהל הגברי הפנה כלפי חזותה המצודדת. השנה יצא האלבום הרביעי של ההרכב ממונטריאול ומשמו של האלבום נדמה לי שההרגשה שלי לא הייתה תלושה לחלוטין מהמציאות. באלבום החדש, יוצרים חברי הלהקה שעטנז ייחודי בין חיסכון לבין גודש ובין מינימליזם למקסימליזם. כך, בעוד שהמבנה של השירים מבוסס על מספר רעיונות רזים ובסיסים שחוזרים על עצמם פעם אחר פעם, הסאונד באלבום גדוש בעוצמה שהולמת במאזין. לשילוב המרתק הזה, שמזכיר לי את שלושת האלבומים הראשונים של סוואנס, מתווספת השירה המיוסרת והנהדרת של וואטי. שירה שהופכת את האלבום ליצירה הכבדה הכי מרשימה של השנה. להאזנה: Muted Shifting of Space

3. Elder Ones – From Untruth – Best Jazz

לפני כשנתיים, במסגרת ההיקסמות שלי מהמוזיקה המאוחרת של אליס קולטריין, חיפשתי אמנים שנעים באופן דומה על קו התפר בין ג'אז חופשי אמריקאי לבין מוזיקה הודית מסורתית. החיפוש הוביל אותי לאלבום הבכורה של Elder Ones, הרכב אמריקאי בהובלתה של אמירתה קידמבי. המוזיקה באלבום הייתה נפלאה אך היה לי קשה להתרגל לשירתה של קידמבי – שירה שלפרקים נשמעה נפלא ולפרקים נשמעה כמו תרגיל מורכב בפיתוח קול. היחסים שלי עם קידמבי עלו מדרגה בזכות הפרויקט של מארי האלברסון Code Girl. באלבום שיצא בשנה שעברה הובילה קידמבי את חברי החמישייה לשיאים של עונג ויצירתיות. השנה יצא אלבומם השני של Elder Ones ולשמחתי האתגר שמצאתי בשירתה המורכבת של קידמבי התפוגג ובמקומו גליתי רק יופי צרוף. לזכותה של קידמבי יש לזקוף את העובדה שהיא גייסה לצידה שלושה מוזיקאים נפלאים ובראשם מאט נלסון שפשוט עושה שפטים בסקסופון סופרן. יחד, חברי הרביעיה משייטים בין המדיטטיבי לפוליטי ובין הנירוונה לאקסטזה. כך הם מוכיחים לעולם המוזיקה שמסורת ופריצת גבולות יכולים לדור בכפיפה אחת, ומוכיחים לי שהסבלנות משתלמת. להאזנה: Eat The Rich

2. Weyes Blood – Titanic Rising – Beat Art Pop

נטלי מרינג, הידועה בשם הבמה וויז בלאד, מביטה במציאות בראליזם מפוכח. משבר האקלים, טכנולוגיות שגורמות לנו לאבד את היכולת ליצור קשרים אינטימיים, חיים בקצב מואץ מדי – כל אלה נוכחים ומכאיבים באלבומה המופלא של מרינג. מרינג תוהה, לא באופן ציני ולא כניסיון לתוכחה, כיצד הגענו עד הלום ומדוע לא עצרנו בדרך. המטרה של מרינג היא למצוא דרך להסיט את הטיטאניק לפני שהיא תתנגש בקרחון. כדי לעשות זאת, מרינג אינה מציעה למאזינים לשקוע במדמנה אך גם לא קוראת לאקטיביזם פוליטי. הפתרון של מרינג הוא לחזור לזמנים שנדמה שהיו פשוטים יותר. פתרון זה מיוצג באופן מוזיקלי בתזמורים פנטסטיים ובשירה נאיבית שנטועים היטב בתור הזהב של הפופ-רוק בשנות השבעים (קארפנטרס, ג'וני מיטשל). הטקסטים של מרינג מציעים לחזור לילדות, למשפחה, להשתאות התמימה מהטבע, להיסחפות אחר עלילה רומנטית של סרט. מרינג איננה חוששת להישמע נוסטלגית ואפילו שמרנית (Treat me right, I'm still a good man's daughter). לשיטתה הריצה שלנו אחר "הקידמה" גרמה לנו להתמקד במגבלות שהמסורות המאובקות הטילו עלינו. ריצה זו מונעת מאיתנו לראות את האפשרויות וההבטחות שהיו ועדיין גלומות במסורות הללו. בנקודה זו יש להבהיר, Titanic Rising אינו יכול לשמש כפסקול למסיבות תה של סטיב באנון ושמעון ריקלין. נוסטלגיה של מרינג היא כאמור מפוכחת. הכמיהה של מרינג איננה לעבר אמיתי או מדומיין, אלא לעתיד. נוסטלגיה לעתיד שבו נדע להאט, לאהוב ולהשלים עם הפער בין המציאות לבין הפנטזיה. להאזנה: Andromeda

Album of the Year

Purple Mountains – Purple Mountains

Best Indie Rock – Best Alternative Country

כרוניקה של מוות ידוע מראש

18.5.2006

הדפדפן שלי עלה באיטיות בלתי נסבלת אך ההמתנה הייתה משתלמת. אתרי החדשות דיווחו שה"סילבר ג'וז" עתידים להופיע בקרוב בישראל. למרות שחיבבתי מאוד את ההרכב האמריקני, עליי להודות שההתרגשות אחזה בי בעיקר כי ידעתי שזאת ההזדמנות הכי גדולה שלי לחזות בלהקת-אחות של אחד מההרכבים הכי אהובים עליי בכל הזמנים – פייבמנט.

11.7.2006

אני נמצא בעיצומה של חופשת לידה עם בני הבכור. כיוון שהתאפשר לי לעבוד בערבים, הקדשתי את הימים לטיולים עם בני בגינה הציבורית ולהכנת בקבוקי תחליפי חלב. טרוט עיניים מלילות ללא שינה, הייתי מטייל בשעמום בגינה. האימהות והמטפלות שביקרו אף הן בגינה לא ממש אימצו אותי לחברתן. חלקן ראה בי תימהוני שחודר לטריטוריה הנשית שלהן בעוד שאחרות ראו בי אב חסר מושג שצריך תזכורות תדירות לחוסר האונים שלו. במציאות כזו שמחתי להעשיר את חיי החברתיים בהופעה חיה. ולא סתם הופעה אלא כזו של הרכב שמגיע מארצות הברית של אמריקה!

כשהגעתי להופעה במועדון "הפטיפון" בתל אביב, שמחתי לפגוש מספר חברים שהכרתי בפורום המוזיקה האלטרנטיבית של Ynet. בעודי משוחח עם תמי, יפעת, אורלי ואורי הופתענו לראות את דיויד ברמן, מנהיג הסילבר ג'וז, יוצא מהאולם הקטנטן כדי להטיל את מימיו. כיוון שהתור לשירותים היה ארוך, ברמן לא היסס, פתח את הרוכסן והותיר את חותמו מבין הסורגים של המרפסת. זכור לי שהערתי בעברית שהוא מנסה להוכיח לנו את יהדותו.

למה שקרה שעה קלה לאחר מכן לא הייתי מוכן. ברמן וחברי להקתו הופיעו באחת ההופעות הכי מרגשות שראיתי בחיי. לא הייתה זו חוויה דתית וגם לא מחזה יוצא דופן. הייחוד בהופעה היה באנושיות הטוטאלית שהתפרצה מברמן בהופעה. לי, ונדמה לי שגם לרוב הנוכחים בקהל, היה ברור שמדובר בערב יוצא דופן. שיאו של הערב היה בהדרן. בזמן שחברי הלהקה ניגנו בהתלהבות, ירד ברמן מהבמה הזעירה וחיבק אותי ועוד חברים מהקהל. החיבוק היה אמיץ וממושך. לא היה זה שטיק של כוכב רוק אלא אחווה אנושית כנה ומרגשת. מיד אחרי ההופעה ברמן יצא לעברינו ודיבר בביישנות עם הקהל שסירב לעזוב את המקום. בשלב הזה גילית שזוגתי שלחה הודעה לטלפון הנוקיה שלי וביקשה שאחזור בהקדם כי צריך לקחת את הילד למוקד הרפואי.

23.9.2008

ההופעה בתל אביב נשארה חרוטה בזיכרוני אך תהיתי מה הפך אותה לכל כך מיוחדת. התשובה לתהיות שלי ניתנה בסרט שיצא ב 2008 ותיעד את הביקור של הסילבר ג'וז בישראל. שיאו צובט הלב של הסרט הוא בביקור של חברי הלהקה בכותל המערבי. בביקור, מניח ברמן תפילין ואז מתייפח בבכי תמרורים. לכל מי שצפה בסרט ברור שברמן עבר בישראל חוויה רגשית לא פשוטה. חוויה שבאה לידי ביטוי גם באותה הופעה בלתי נשכחת.

26.1.2009

אחרי שהסילבר ג'וז הוציא אלבום חדש ומוצלח, הודיע ברמן שהוא מפרק את הלהקה. בהודעה בפורום של הלהקה הסביר ברמן כי יחסיו עם אביו אינם מאפשרים לו להמשיך לתפקד כמוזיקאי. ברמן הסביר כי אביו היהודי (ומכאן שם ההרכב – יהודי כסף הם יהודים מצד אביהם אך לא יהודים על פי ההלכה – או בשפתו של ברמן "היהודים של היהודים") הוא סוחר נשק ולוביסט של תאגידי רשע. עיסוקים אלה פגע בברמן ג'וניור וגרמו לו להתכחש לאביו. הגילוי הזה ציער אותי וגם הבהיר לי מדוע הביקור של ברמן בארץ היה כה משמעותי עבורו.

10.5.2019

עבר עשור וקצת. הילדים גדלו, הצלחתי לראות את פייבמנט בהופעת איחוד, הנשים בגינה הפכו לחברות טובות ואני קצת שכחתי מברמן. להפתעתי הרבה, דיווחו אתרי המוזיקה על קאמבק של ברמן, הפעם עם הרכב חדש ומסקרן בשם Purple Mountains שכולל חברים מההרכבים המצוינים והאהובים Woods  ו- Circuit des Yeux.

12.7.2019

האלבום החדש יצא אך אני מסרב להקשיב לסטרים שלו. כשמדובר באמנים שאני ממש אוהב אני מעדיף להקשיב לאלבום בפעם הראשונה באיכות ראויה.

15.7.2019

שלושה ימים לאחר שהאלבום יוצא, אסף רחמני הצדיק דואג שהתקליט יגיע אליי במשלוח מיוחד. לשמחתי האלבום מתעלה מעל לציפיותיי שהרקיעו שחקים גם כך. ייחודו של האלבום נובע לטעמי מהסתירה בין המוזיקה לבין המילים. למרבה ההפתעה המוזיקה באלבום נשמעת מצוחצחת ומופקת לעילא באופן שלא היה מתקבל על הדעת באלבומי הלואו-פיי של הסילבר ג'וז. מעבר לכך הלחנים, לפחות בחלק מהשירים, עולצים ומרוממי רוח. אולם העושר והיופי המוזיקלי הזה עומד בסתירה מול הטקסטים הגאוניים של ברמן. הטקסטים עוסקים, רובם ככולם, בדיכאון, בייאוש, בבדידות ובשיברון לב. כל אלה מוגשים באמצעות האירוניה וחוש ההומור הנהדר של ברמן. אם הייתי קורא רק את הטקסטים הייתי דואג לגורלו של ברמן שסבל מדיכאון עמיד לטיפול תרופתי. השילוב הייחודי עם המוזיקה גרם לי להסיר דאגה מלבי ולהאמין שברמן השלים עם מצבו ולמד אפילו ליהנות ממנו. כך לפחות רציתי להאמין.

1.8.2019

ביקרתי עם בתי בפסטיבל הקומיקס בסינמטק תל אביב. בזמן שבתי נכנסה לאחת מהסדנאות, התפניתי לשוחח עם ידידי, יוצר הקומיקס, שלומי צ'רקה. בהתלהבות רבה סיפרתי לשלומי, מעריץ מושבע של ברמן אף הוא, שהאלבום החדש הוא לא רק אלבום השנה שלי אלא כנראה הכי טוב בקריירה של ברמן. נדמה לי ששלומי טען בזכותו של American Water המופתי ואז שאל אותי מה הסיכוי שברמן יחזור להופעה בארץ.

6.8.2019

הרהרתי בשאלה של שלומי מספר ימים ואז החלטתי לעשות מעשה. פניתי לחבריי כוכבית, מיקי ויעל. כולם מפיקים, כולם מגשימי חלומות מקצועיים ולכולם לא נעים לסרב לי. לשמחתי הם התלהבו מהרעיון ונתנו לי אישור לברר את ההיתכנות של העניין. למען קידום העניין, נכנסתי לפייסבוק כדי לראות מתי ברמן יוצא לסיבוב הופעות אך להפתעתי גיליתי שברשת החברתית אין דף לברמן או ללהקתו החדשה. מיד כתבתי לידידה שעבדה בעברה ב"דראג סיטי", חברת התקליטים של ברמן. בהודעה שכתבתי שאלתי אם לדעתה ברמן יהיה מעוניין בעזרתי בהקמה ובתפעול של דף כזה ואם ירצה להגיע להופעה בישראל. הידידה החביבה ענתה לי שבמקרה ברמן חולק איתה את אותו מתחם מגורים במבנה של חברת התקליטים בשיקגו ושהיא תברר את העניין עימו.

7.8.2018

לאחר יממה כתבתי תשובה מהידידה המשותפת שלי ושל ברמן. לדבריה ברמן היה מאושר לשמוע על ההצעה ושהוא ישמח לקבל ממני עזרה. כדי להוסיף להתרגשות, הוסיפה הידידה תמונת מסך מהתכתובת עם ברמן. שמח וטוב לב כתבתי לברמן מייל. הצעתי לו אפשרויות שונות שמבוססות על הניסיון שלי עם הדפים של חברי סוניק יות', וכמובן הבאתי לידיעתו את הנכונות של מפיקים מקומיים להחזירו להופעה בארץ. בדמיוני כבר ראיתי את ברמן ואותי הופכים לחברים הכי טובים, מחליפים בדיחות מרירות על תלאות החיים ולוגמים יחד מרגריטות זרחניות בקניון.

8.8.2019

שלא כהרגלי, קמתי שמח וטוב לב משנת הלילה. מיד אחרי שהתקשרתי לאחל לאמי מזל טוב לרגל יום הולדתה ניגשתי למחשב. ואז ללא אזהרה מראש, התקווה שברמן ענה למייל שלי התרסקה באחת. הכותרות בישרו את החדשות האיומות – דיויד ברמן שם קץ לחיו בגיל 52. ההלם והכאב היו עצומים. זה לא מוות (כואב כשלעצמו) של אליל מרוחק כמו דיויד בואי. זה מוות של מישהו שהיה יכול להיות חבר שלי. מוות של מישהו שהיה צריך לענות לי למייל. לדאבוני, לעולם לא אקבל תשובה למייל אבל האלבום האחרון של ברמן יישאר איתי עוד הרבה זמן. מבחינתי האלבום אינו מכתב התאבדות מתוכנן ומסווה היטב. מבחינתי מדובר ביצירת מופת שנותנת משמעות לחיים. משמעות שלצערי לא הספיקה עבור אחד מהגיבורים המוזיקליים שלי. להאזנה: Darkness and Cold

בוריס מגיעים לראשונה לישראל!

main

שני הקוראים הנאמנים של הבלוג (הי אמא! הי אבא!) תוהים בוודאי מדוע סיכום השנה שלי מתמהמה. ובכן, מלבד עצלנות עונתית, נובע העיכוב מהחלטה של מספר מפיקים, אהובים אך חסרי אחריות, להביא לארץ דווקא בסוף השנה את ההרכב היפני האדיר בוריס. ההחלטה של המפיקים כמובן מבורכת אך איך אפשר לסכם את השנה כאשר הופעה עם פוטנציאל לקטוף את תואר הופעת השנה עדיין לפנינו?

האופטימיות שלי לגביי ההופעה מבוססת על חוויותיי בשתי הופעות של בוריס שזכיתי לראות על אדמות נכר בשנים האחרונות. ההופעה הראשונה מבין השתיים התקיימה בשנת 2017 בפסטיבל קיציי בקטוביץ', פולין. בוריס הופיעו על הבמה המרכזית וסחפו את הקהל במפגן רוקנרול מרהיב. ההופעה, שהתבססה בעיקר על שירי האלבום PINK, כללה את כל השטיקים המהנים בספר של הרוק – נפנופי שיער מוגזמים, מכונות עשן, קטעי סולו גיטרה חורכים וריקודי פוגו סוערים.  הקהל, ואני בתוכו, התמסר בכניעה להפגזה של המפציצים היפנים וחגג בהתלהבות שלא נראתה בעיר מאז הימים העליצים של וועידת קטוביץ'.

boris-band-wata-black-electric-wallpaper-preview

שנה לאחר מכן, הזדמן לי לראות את השלישייה שוב. הפעם ההופעה התקיימה במועדון אפלולי בפאתי רומא. בהופעה, שהתקיימה במסגרת סיבוב ההופעות החורפי המשותף עם Amenra  הבלגים, התמקדו חברי הלהקה בשירי האלבום Dear וסיפקו פסקול מושלם ללילה המושלג שירד על הבירה האיטלקית. הסט היה כה כבד, פסיכדלי ומדיטטיבי עד שהיה נדמה לי שמדובר בלהקה אחרת לגמרי מזו שראיתי רק שנה לפני כן. למרות השירים השונים שנוגנו והתפאורה שכללה תאורה תכולה ונוגה, גונגים אימתניים ואיפור כבד – גם הפעם ההופעה הייתה לא פחות מנפלאה.

מי שעוקב אחרי האלבומים של בוריס שם לב בוודאי ליכולת של ההרכב לשייט בקלילות בין ז'אנרים כבדים – מקטעי סטונר פסיכדלי, דרך יצירות שוגייז סמיכות וכלה מהמנוני מטאל סוחפים. בשתי ההופעות שראיתי הסתבר לי שהיכולת המופלאה להשיל זהות מוזיקלית אחת ולעטות זהות מוזיקלית אחרת בצורה מושלמת מאפיינת גם את ההופעות החיות של ההרכב הנהדר הזה. לפיכך, קשה לי לחזות מה יקרה בערב של ה-22 בדצמבר על בימת הבארבי אבל אני משוכנע שהערב הזה יהיה בלתי נשכח.

כרטיסים להופעה ניתן לרכוש כאן.

בוריס בקמפיין בחירות לוועד הבית

סיכום 2018: הופעות השנה שלי

במהלך השנה האחרונה צפיתי בקרוב לשמונים הופעות. רק מעטות מהן היו מאכזבות (ואותן לא אציין הפעם), רובן היו טובות וחלקן היו נפלאות. משימת דירוג ההופעות הייתה הפעם קשה במיוחד. ההופעה המרגשת ביותר מבחינתי הייתה זו של לי רנאלדו בתל אביב. במהלך הביקור של אליל נעוריי בארץ זכיתי ללוות את רנאלדו ברחבי יפו ותל אביב, נישנשתי איתו פלאפל ובנוסף לכל ראיינתי אותו על הבמה של מרכז עינב מיד אחרי ההופעה. קשה לי להביע דעה על ההופעה עצמה כי הייתי מסוחרר מהביקור האינטנסיבי ומהחלק שלקחתי בו. מבחינה מוזיקלית היו הופעות שהותירו עליי חותם גדול יותר ועליהן תוכלו לקרוא בהמשך. הופעות שמסומנות בכוכבית לא נצפו במלואן בגלל התנגשויות מכאיבות בפסטיבלים חסרי התחשבות. כל התמונות צולמו באמצעות הטלפון הנייד שלי אלא אם צוין אחרת. תודה לתומר קופר על העזרה הטכנית.

איזה כיף היה! אפשר שוב פעם?

42216135_2175400139368252_2021071593563750400_n.jpg

לי רנאלדו ואנוכי קצת אחרי הפלאפל. צילום: ניצן גור

60. Escape-Ism – Le Guess Who?, Utrecht*

59. Ian William Craig & Daniel Lentz – Le Guess Who?, Utrecht*

58. Nakatani Gong Orchestra – Levontin 7, Tel Aviv

57. Seefeel – Le Guess Who?, Utrecht*

56. Ulrich Krieger with Ensamble Musica Nova and Faust – Hativa, Jaffa

55. Alon Nechushtan/Reut Regev/Shay Hazan/Tal Mashiach/Dani Benedikt/Eyal Netzer/Gal Atzur – ‎Private House, Tel Aviv

54. Purpura – Tectonics Festival, Tel Aviv

53. Ram Orion – Barby, Tel Aviv

52. DJ Koze – Meteor Festival, Jordan River

51. Soulwax – Meteor Festival, Jordan River

50. Yves Tumor – Le Guess Who?, Utrecht*

49. Schnellertollermeier – Le Guess Who?, Utrecht*

48. Primitive Man – Levontin 7, Tel Aviv

20180504_011529

47. Kadri Gopalnath – Le Guess Who?, Utrecht

46. Mad Professor – Badesøen Festival, Copenhagen

45. Ill Considered – Le Guess Who?, Utrecht*

44. Orchestra Of Spheres – Le Guess Who?, Utrecht

43. Actress – Festival, Jordan River

42. Imarhan – BadesøenFestival, Copenhagen

41. Colin Stetson – Le Guess Who?, Utrecht*

45660925_10155853697263085_440482564453433344_n.jpg

40. Scott Kelly and John Judkins – Levontin 7, Tel Aviv

39. Dead Neanderthals & Machinefabriek – Le Guess Who?, Utrecht

38. Mines – Private House, Tel Aviv

37. Beverly Glenn-Copeland – Le Guess Who?, Utrecht

36. Eleanor Friedberger – Loppen, Copenhagen

39638269_10155685233068085_7882435426877702144_n.jpg

כן, פרידברגר אחזה בנייד שלי ומאז לא שטפתי אותו

35. KTL – Kindertotenlieder Live Soundtrack, Israel Festival, Jerusalem

34. The Black Angels- Meteor Festival, Jordan River ‎

33. Amenra – Monk, Rome

32. Meg Baird & Mary Lattimore – O2 Shepherds Bush Empire, London

45514898_10155849858353085_8697182407872217088_n.jpg

31. Laurie Anderson – Israel Festival, Jerusalem

la.jpg

30. Pan Daijing presents: "Fist Piece" – Le Guess Who?, Utrecht

29. Battles – Meteor Festival, Jordan River

28. Neneh Cherry – Le Guess Who?, Utrecht

27.  Art Ensemble of Chicago – Le Guess Who?, Utrecht*

26. Sons of Kemet XL – Le Guess Who?, Utrecht

ש.jpg

25. Ariel Pink – Meteor Festival, Jordan River

24. Kurt Vile & the Violators – O2 Shepherds Bush Empire, London

20181106_211009.jpg

23. Assif Tsahar, William Parker, Hamid Drake – Levontin 7, Tel Aviv

22. Eleanor Friedberger – Le Guess Who?, Utrecht

45953597_10155859353188085_8800937960066252800_n.jpg

אלינור, בלעדיי את הרבה יותר מוצלחת

21. Bongzilla – Levontin 7, Tel Aviv

20. The Breeders –  Le Guess Who?, Utrecht

45773025_10155856009153085_3016339739386052608_n.jpg

19. 19. Ka Baird & Pekka Airaksinen – Le Guess Who?, Utrecht

18. Lydia Lunch's Big Sexy Noise – Le Guess Who?, Utrecht*

17. Lee Ranaldo – Einav Center, Tel Aviv

16. Yo La Tengo – Badesøen Festival, Copenhagen

40041792_10155697289743085_4108827974646628352_n.jpg

15. Black Midi – Le Guess Who?, Utrecht

14. Ivo Perelman & Matthew Shipp – Levontin 7, Tel Aviv

13. Circuit des Yeux presents "Reaching for Indigo: Gaia Infinidus" – Le Guess Who?, Utrecht

45882099_10155859492983085_8126203300853841920_n.jpg

12. Hawkwind (with Orchestra) – Palladium, London

11. Kikagaku Moyo – Le Guess Who?, Utrecht

46058088_10155858985688085_357176107469897728_n.jpg

10. Jerusalem In My Heart Orchestra presents 'Don't Say The Moon Has Set'- Le Guess Who?, ‎Utrecht

מה קורה ליהודי שנכנס לכנסיה וצופה בתזמורת מוסלמית שמשלבת מוזיקה ערבית מסורתית עם אוונגרד אלקטרוני? הוא יוצא ממש מרוצה.

9. Pere Ubu – Barby, Tel Aviv

41804976_10155741823978085_6611067297001897984_n.jpg

כשדיויד תומאס עלה באיטיות לבמה כשהוא נתמך על כתפיי חבריו ללהקה חששתי לשלומו. כשדיויד תומאס ירד באיטיות מהבמה כשהוא נתמך כל כתפיי חבריו ללהקה חששתי לשלומי. בהופעה למדתי שהפיזיות שכה מזוהה עם מוזיקת הפאנק היא שולית בעוד שהרוח של הז'אנר כפי שהיא מגולמת בתומאס איננה כפופה למגבלות גופניות כלשהן.

8. Anoushka Shankar & Manu Delago with MO Strings – Le Guess Who?, Utrecht

49286299_1856901747772451_7909959114908762112_n

אתם כנראה תתקשו להאמין אבל ההופעה המרגשת עם מאסטרית הסיטאר המהממת כללה דואט שלה ושלי. בהתלהבותי הקלטתי סרטון של אחד הקטעים שפתחו את ההופעה. כשאנושקה שנקר החלה לנגן את הקטע הבא נשמעו לפתע הדים מהקטע הקודם. אנושקה הביטה בתמיהה ולאחר מספר שניות הבנתי שהסרטון שהקלטתי מתנגן בטעות בטלפון שהכנסתי לכיס המכנס שלי. אנושקה הבחינה במבוכה שלי וחייכה לנוכח שיתוף הפעולה הראשון שלה איתי. דוד שפיר תיעד את החיוך בתמונה הנהדרת למעלה. אעדכן אתכם לקראת הפרוייקטים הבאים של אנושקה ושלי.

7. Ozzy Osbourne – Live Park, Rishon LeZion

36795921_10155591083718085_2289738221883490304_n.jpg

ההופעה הכי כייפית של השנה שלאחריה גם הפקקים האדירים מחוץ לפארק הפכו לחביבים.

6. Faust – Meteor Festival, Jordan River

41141896_10155721587878085_4938721295249440768_n.jpg

ההופעה של פאוסט השנה לא התעלתה להופעה הקודמת והאגדתית שלהם במרתף הלבונטין לפני למעלה מעשור. יחד עם זאת גם הפעם הם באו במטרה לדרוס את הקהל בקקפוניית הקרואטרוק הנהדרת שלהם וסיפקו את מה שמבחינתי הייתה גולת הכותרת של פסטיבל מטאור השנה.

5. Bell Witch – Gagarin, Tel Aviv

31358037_10155433512748085_1123536996224991232_n

האלבום Mirror Reaper של בל וויטצ' כיכב במיטב סיכומי השנה של 2017. למרות ההזדמנויות הרבות שנתתי לאלבום לא הצלחתי להבין על מה המהומה. כל זה השתנה בביקור הבכורה של הלהקה ושלי במועדון הגגרין המחודש באפריל האחרון. הצמד מסיאטל ניגן בהופעה רק את הקטע הראשון והארוך מהאלבום. המוזיקה האיטית והמלנכוליות נוגנה בעוצמה מטלטלת עד שלרגעים חשתי שמתנהל דו שיח בין הלהקה לבין קירותיו הרוטטים של האולם. עוצמה זו גרמה ליצירה להתעורר לחיים ולי לחזור לאלבום ולגלות את היופי החבוי בו.

4. Boris – Monk, Rome

14545 (1).jpg

לפני כשנתיים ראית את בוריס מופיעה כהדליינרית על הבמה המרכזית בפסטיבל בפולין. ההופעה הייתה אנרגטית, סופר כייפית וכללה את כל המניירות של הרוקנרול (קטעי סולו גיטרה מוגזמים לטובה, עשן סמיך, ריקודי פוגו וכיו"ב).  בפברואר האחרון הזדמן לי לראות את השלישייה היפנית במועדון קטן ברומא כשהיא מחממת (!) את Amenra הבלגים. מול כשלושים צופים שהעזו להתמודד עם גל הקור שפקד את איטליה, ביצעה בוריס את אלבומה האחרון. הסט היה כה ניסיוני, מדיטטיבי ומהורהר עד שהיה נדמה לי שמדובר בלהקה אחרת לחלוטין מזו שראיתי בעבר. אני מעדיף את הבוריס שלי במצב רוח אקספרימנטלי מסוג זה ולמרות שהם לא הצליחו להמיס את השלג שנערם מחוץ למועדון הם בהחלט הצליחו להמיס אותי.

3. Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs Pigs – Le Guess Who?, Utrecht

45979428_10155856532473085_4881988135933706240_o.jpg

למרות ששמעתי רבות ונצורות על ההופעות החיות של ההרכב הצעיר מניוקאסל, נותרתי שמוט לסת אחרי ההופעה האדירה שלהם באוטרכט. החמישה משלבת נויז רוק, סלאדג', דום, וקראוטרוק באופן מלהיב במיוחד. על ההרכב האנרגטי שנשמע כאילו הבטהול סרפרז החליטו להקים להקת קאברים לבלאק סאבאת', ניצח הסולן האקסצנטרי שבין התחרעות אחת למשנתה פנה לקהל בנימוס בריטי מוקפד, שאל לשלומנו והפציר בנו שנחזור הביתה בשלום. 

2. King Crimson – Royal Concert Hall, Nottingham

45648991_10155852781743085_2098715793297506304_n (1).jpg

מבחינה מוזיקלית טהורה זו כנראה אחת ההופעות המרשימות ביותר שראיתי בחיי. מוזיקת פרוג איננה בדיוק כוס התה שלי אך בהופעה של קינג קרימזון באולם הקונצרטים של נוטינגהאם עברתי טיפול המרה יעיל מאוד. מאז החבורה העליזה של רובין הוד לא נצפה בעיר הרכב כה מוכשר וחסר פשרות. כשלצידו שבעה מוזיקאים פנומנליים מהגלגולים השונים של ההרכב, הפליא רוברט פריפ על הגיטרה. יחד הם הוכיחו שמוזיקת רוק יכולה להגיע לעומק ולמורכבות של מוזיקה קלאסית במיטבה.

1. Anna von Hausswolff – Badesøen Festival, Copenhagen

aaa (296).jpg

הילדים לא הבינו מדוע אני מתעקש שנבלה את חופשת הקיץ שלנו דווקא בדנמרק. אשתי היקרה לעומת זאת חשדה במניעיי הנסתרים ובצדק. הביקור בממלכה תוכנן, עוצב ותוזמר באופן שיוביל לפסטיבל בפאתי קופנהגן בכיכובה של אנה וון האוסוולף. אל הפסטיבל הגעתי נרגש מהציפייה לחוות בהופעה את מה שכבר בקיץ הסתמן כאלבום השנה שלי. לקראת ההופעה שטפו ממטרים עזים שטפו את הקהל שהסתופף תחת אוהלים אפופי אדי אלכוהול. בשעה הנקובה לתחילת ההופעה ראיתי את אנה וון האוסוולף וחבריה על הבמה. ניגשתי לכיוונם כדי לתפוס מקום טוב ולא הבנתי מדוע הסקנדינבים החסונים לא מצטרפים אליי. האם קצת גשם מרתיע את צאצאיי הוויקינגים או שמא אין להם עניין בשכנה משוודיה?

40012165_10155696586913085_8227870128847454208_o.jpg

כשהתקרבתי לבמה אנה פנתה אליי בשוודית שוטפת (כנראה שהבלונד שלי הטעה אותה) ודיווחה שהכרוז הדני הודיע שההופעה תדחה עד שהשמיים יתבהרו. הסברתי לה שאני לא דובר דנית ואז התפתחה בינינו שיחה קצרה שבה סיפרתי לה עד כמה התרשמתי מאלבומה החדש ועל הביקור שלי בכנסיית השיש בקופנהגן בה אנה הקליטה את קטעי העוגב לאלבום. השמטתי מהסיפור שלי את ההתעטשות האדירה שלי בכנסייה שגרמה למתפללים הנוצרים לחשוב שאדונם ומושיעם קם לתחייה בקול תרועה רמה.

39714728_10155687675558085_5624638760810446848_n

העוגב במצב תקין טרם העיטוש של ארמגדון

לאחר כמחצית השעה ההופעה סוף סוף נפתחה. זכיתי לראות את אנה לפני מספר שנים באוהל קטנטן וכבר אז היא ולהקתה הרשימו אותי מאוד. מאז אותה הופעה, הפכה הלהקה להרכב אימתני שמפגין אגרסיביות ואינטנסיביות שמזכירים את ההופעות של הסוואנס בגלגולם האחרון (וון האוסוולף חיממה את הסוואנס בלא מעט הופעות). האינטנסיביות בהופעה לא באה לרגע על חשבון הניואנסים במוזיקה או על מנעד הרגשות שהביעה אנה בשירתה. הביצועים הפנטסטיים של שירי האלבום החדש סחפו אותי והצדיקו את הטיול כולו ואת כל המתקנים המפחידים שעליהם עליתי בעל כורחי בלגולנד ובגני טיבולי הקסומים. חדי העין יכולים להתרשם מההתלהבות שלי בתמונה שצילם אחד מחברי הצוות של הלהקה.

40276246_10155702769153085_299171680784220160_n (1).jpg

בסוף ההופעה כשכבר התכוונתי לשים את פעמיי לכיון דוכן הקארי המפתה, הופתעתי לראות שאנה מסמנת לי להמתין לה. היא קיפלה את הציוד שלה בזריזות ואז חזרה לשוחח איתי. מסתבר שההתלהבות שלי לא חמקה מעייניה והיא הודתה לי שהגעתי מישראל הרחוקה (וגם הביעה את רצונה להופיע כאן למרות האמרגן שהבריז לה ברגע האחרון). לבסוף, חי נפשי, היא אף שאלה אם ארצה שהיא תצטלם איתי. מיד גייסתי דני חביב בגיל העמידה לצלם אותה ואותי יחד למזכרת נהדרת מהופעת השנה שלי.
39945263_10155696794968085_7078837128716615680_n

צילום: דני חביב בגיל העמידה