הרכב הספייס-רוק The Oscillation יגיע בחודש הבא להופעה אחת בישראל. ההופעות החיות של ההרכב, שמרקד על קו התפר בין האגף האלקטרוני של הקראוטרוק לבין הניאו פסיכדליה בנוסח עדות ספייסמן 3, זוכה לביקורות נלהבות ממבקרים ברחבי העולם. במסגרת סיבוב הופעות אירופי יופיע ההרכב גם במרתף האהוב של לבונטין ב -17 בנובמבר. בהופעה צפויה הלהקה לבצע חומרים מאלבומה החדש Wasted Space שראה אור לפני ימים ספורים.
את The Oscillation יחממו צמד הדיסקו הפסיכדלי Water Knives (יאיר יונה ועופר ביימל) החובקים אף הם אלבום חדש ומסקרן.
על הפקת המופע אחראית "המון ווליום", שהביאה לארץ בשנים האחרונות את The Jesus and Mary Chain, Slowdive, Mojave 3, Follakzoid, , A Place to Bury Strangers, Mercury Rev ועוד. ניתן לקנות כרטיסים כאן.
אני לא יכול לחשוב על סיבה טובה יותר להעיר את הבלוג מתרדמתו. הסתיו הקרוב יביא עימו הופעה שמרגשת אותי במיוחד. לי רנאלדו יופיע ב -20.9 במרכז עינב בתל אביב. רנאלדו הוא סינגר-סונגווריטר, סופר, אמן ויזואלי ויוצר סרטים אך ידוע בעיקר כמייסד וכגיטריסט של הלהקה האהובה ביותר עליי אי פעם – Sonic Youth. בשנת 1981 חבר רנאלדו לתרסטון מור ולקים גורדון כדי להקים את הלהקה שבמשך שלושים שנה עמדה בחזית הרוק הניסיוני בניו יורק ובכלל. במשך השנים הללו, התעלל רנאלדו בגיטרות החשמליות שנקלעו לידיו. בעזרת מקדחות, מברגים ושאר כלי משחית הרחיב רנאלדו את אפשרויות הביטוי של הגיטרה החשמלית. הסאונד הייחודי של הגיטרות של סוניק יות' הפכו את רנאלדו ואת מור לאחד מצמדי הגיטריסטים המשפיעים בהיסטוריה של הרוק, כשבין הלהקות שחבות להם לא מעט ניתן לציין את נירוונה, פייבמנט, פולבו, בלונד רדהד ועוד רבים וטובים. ההשפעה האדירה של רנאלדו ומור אף הובילה את המגזין ספין להכתיר את השניים כגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים.
עם פירוקה של להקת האם בשנת 2011, התפנה רנאלדו לטפח את קריית הסולו שלו. למרבה ההפתעה באלבומי הסולו האחרונים שלו זנח רנאלדו את מוזיקת הנויז והאוונגרד שאפיינה את עשרות הפרויקטים הצדדים שלו מחוץ לסוניק יות'. באלבומיו האחרונים הציג רנאלדו את יכולתיו כסינגר סונגווריטר שמשופע מהרכבים כמו הביטלס, ניל יאנג והגרייטפול דד. האלבומים הללו שנעים בין רוק אמריקני סוחף בסגנון עדות הקרייזי הורס (Last Night on Earth, 2013) לבין רוק- פופ אולפני מתוזמר (Electric Trim, 2017), איפשרו לרנאלדו להציג לראווה את קולו הערב, שלי לפחות מזכיר במשהו את קולו הנהדר של מייקל סטייפ מ R.E.M.
בהופעה בישראל צפוי רנאלדו לבצע בפנינו שירים מאלבומיו האחרונים בליווי גיטרות חשמליות ואקוסטיות. בנוסף לכך, יכלול הערב האינטימי סשן של שאלות ותשובות, הקרנת סרטים קצרים שיצר רנאלדו וסיפורים משנותיו הראשונות בניו יורק ומהקריירה הארוכה ומופלאה שלו בסוניק יות'.
מי שאחראי על הגשמת החלום האישי שלי הם החברים הכי ותיקים שלי כוכבית ומיקי מ Untitled Productions והחברה הכי חדשה שלי, יעל מרגלית מהמון ווליום. לשלושתם אני מקדיש את אחד השירים היפים ביותר שכתב לי רנאלדו.
כרטיסים להופעה ניתן לרכוש כאן. ככל הידוע לי, יוצעו למכירה פחות מ-300 כרטיסים אז כדאי לכם להזדרז.
ישנם שני אנשים העונים לשם סקוט קלי ושעשו היסטוריה. הראשון הוא אסטרונאוט מניו ג'רזי, השני מוזיקאי מאוקלנד קליפורניה. הראשון שבר את השיא האמריקאי לשהייה רצופה בחלל לאחר ששהה 340 ימים ברציפות מחוץ לאטמוספירה, השני ייסד עם חבריו את אחת מלהקות הרוק שפערו את החור הכי גדול באטמוספירה. הראשון יצא לאחרונה לגמלאות מנאס"א, השני יגיע בקרוב להופעה משמחת בישראל!
בשישה בפברואר, צפויים Cold King ו-Auris Media להנחית במרתף של לבונטין 7 את סקוט קלי. קלי הוא הסולן ואחד משלושת המייסדים של להקת האוונגרד מטאל האמריקאית – Neurosis. מאז אמצע שנות השמונים ועד ימינו, ריסקו קלי וחבריו ללהקה את הגבולות הנוקשים בין מוזיקת המטאל לבין המוזיקה האקספרינמטלית. בתריסר האלבומים שהוציאה נוירוזיס נפתח צוהר להתפתחותן של סוגות מוזיקליות חדשות ומרתקות כמו הפוסט-מטאל והסלאדג'-מטאל. בנוסף ליצירות המשפיעות והחשובות במסגרת להקת האם, הוציא קלי בן ה-50 שני אלבומי סולו ושורה של שיתופי פעולה ופרויקטים צדדים שנעים על הטווח הבלתי אפשרי בין פאנק בועט לאמביאנט אטמוספרי (יש אמביאנט מסוג אחר?).
לארץ יגיע קלי כשהוא חמוש בגיטרה אקוסטית ובקולו האפל והמאיים. בהופעה צפוי קלי לבצע, יחד עם ג'ון ג'דקינס (גיטרה חשמלית/פדאל סטיל או בנג'ו), שירים מהרפרטואר שלו כסינגר-סונגרייטר. לאחר שראיתי את קלי עם נוירוזיס לפני מספר שנים ברור לי שאת ההופעה הקרובה אסור להחמיץ. גשם כבד הולך לרדת על תל אביב בפבראר הקרוב. כדאי לכם להיות שם כשזה יקרה.
באיזה עשור עשו את המוזיקה הכי טובה? השאלה הנצחית הזו מזינה אין סוף ויכוחים בין חובבי מוזיקה. יש הסבורים כי מדובר בסיקסטיז, אחרים יטענו בלהט כי מדובר בסבנטיז (והם צודקים) ותמהוניים עם אייליינר יישבעו בשם האייטיז. בוויכוחים מסוג זה אני אוהב לענות כי העשור הנוכחי הוא הטוב ביותר ולו רק כדי לגרום לבר פלוגתא שלי להרגיש קצת לא מעודכן ולהתבייש באוסף אלבומי הפינק פלויד שלו.
כנראה שלא ניתן להכריע ויכוחים כאלה אבל כשזה מגיע למוזיקת פופ אני מוכן לחרף את נפשי ולקבוע שהמחצית הראשונה של האייטיז הייתה תור הזהב של מוזיקת המצעדים. האיכות של הפופ מאותה תקופה נבעה לטעמי מהטישטוש היחסי שהיה קיים בין מוזיקה "איכותית" ו"רצינית" לבין מוזיקה פופולרית. להקות כמו דוראן דוראן, פוליס, אדם אנט, מדנס ורבות אחרות השתמשו בלהט וברעיונות של זרמים כמו הפאנק, הסקא, הגלאם רוק וכד' כדי לייצר אין סוף להיטים שכיכבו במצעדי הפזמונים. מסיבות כלכליות, פוליטיות, חברתיות וטכנולוגיות, התפוגגה החגיגה הצבעונית הזו במחצית השניה של העשור (סטוק, אייטקן וווטרמן, אני מסתכל עליכם) ומצעדי הפזמונים נכבשו על ידי מוזיקת פופ מהונדסת ומופקת להפליא אך ברוב המקרים משעממת חסרת השראה.
ציינתי כי מדובר ברוב המקרים משום שמדי פעם מצליחים הרכביי פופ עכשוויים לחרוג מהקונוונציות של הפופ המתועש. אחד מהבולטים בהם הוא אריאל פינק האמריקאי. פינק האמריקאי זוכה להיות מקוטלג בז'אנרים כמו לואו פיי ואינדי, אך לטעמי, בסופו של יום, המוזיקה שלו היא פופ מהסוג המשובח ביותר. הפופ של פינק אולי לא כובש את המיינסטרים כמו שעשו קודמיו באייטיז אך זה רק מעיד על מצב תעשיית המוזיקה המתקשה לעכל יצירתיות שאיננה מעוצבת במסגרת השבלונות המוכרות והמוכרות. באלבומיו מציע פינק מרקחת ססגונית של מלנכוליה קלה עם בדיחות דעת משובבת שבעולם מתוקן הייתה צריכה לעטר כל פלייליסט שמכבד את עצמו. הכישרון של פינק לכתוב לחנים קליטים ומתוחכמים מצליח לטעמי לטשטש, בדיוק כמו בתחילת האייטיז, את הגבולות בין "גבוה" ל"נמוך" ובין אליטיסטי לפופולארי ולהזכיר ששום דבר לא יכול לנצח שירי פופ טובים. לשמחתי, נוכל ליהנות מהפופ הנהדר של פינק בהופעה שתתקיים בחודש יוני בבארבי (כרטיסים) במסגרת סיבוב הופעות לקידום אלבומו הכפול החדש "פום פום".
לפני כשנתיים הגיעו חברי הטובים כוכבית ומיקי קלאר למסקנה שרק אם הם יעשו מעשה הם יזכו לראות את האמנים האהובים עליהם על הבמה בארץ. לשם כך הם הקימו חברת הפקות צנועה בשם UN-TITLED Productions. החברה הביאה בשנה שעברה את מכאנו ההולנדים לצמד הופעות בלתי נשכחות. ההצלחה של ההופעות הללו דירבנה את החברים לעלות מדרגה ולהביא לארץ את אגדת האינדסטריאל/אסיד/פסיכדליה/אקספרימנטל Psychic TV . לכבוד ההופעה שתתקיים במועדון הבארבי ב 24.3.2015 (כרטיסים כאן) ביקשתי ממיקי לכתוב על המשמעות של הלהקה עבורו.
מיקי:
כילד שרק החל להתעניין במוסיקה, המפגש עם Psychic TV היה מטלטל. מצד אחד רק התחלתי לשמוע אמנים קצת פחות מיינסטרימים (הרבה הרבה David Bowie ו–The Cure) והמוסיקה שלהם קצת הרתיעה והלחיצה אותי. זה היה קיצוני מדי, זה היה פרוע, זה היה חתרני. מצד שני הם דיברו אלי בכל כך הרבה רבדים שפשוט לא יכולתי להתעלם, ולאט לאט נשאבתי לתוך הטרוף שלהם. כמו רבים אחרים בוודאי, גם אני חלמתי בסתר ליבי להיות מוסיקאי. והם גרמו לי להאמין שאני יכול. שכל אחד יכול!
ההנחה הזאת, "שכל אחד יכול ליצור מוסיקה", בנאלית ככל שתהיה, הציתה את דמיוני, וגרמה לי בדיעבד להתעמק ולחקור את התחום. בשורות הבאות אבקש להמחיש כיצד Psychic TV הפכה את ההנחה התיאורטית הזו למוסיקה נפלאה שהפכה לחלק בלתי נפרד ממני, השפיעה על התבגרותי ועיצבה את אופיי.
בשנת 1969 נשרו Neil Andrew Megson שמאוחר יותר נודע בכינוי Genesis Breyer P-Orridge
וחבריו מהאוניברסיטה בצפון אנגליה ותפסו טרמפים ללונדון. שם הם הצטרפו לקבוצת תאטרון רחוב נסיונית בשם Exploding Galaxy שעסקה בעיקר במיצגי רחוב ביזאריים שכללו עירום ואקטים קיצוניים, אך לא כללו מוסיקה. בראשית 1970 הם פרשו מהקבוצה והקימו קבוצה חדשה בשם Coum Transmissions שעדיין עסקה בהופעות רחוב אך הפעם בשילוב מוסיקה. הרעיון המרכזי של הקבוצה היה, שכל אחד יכול ליצור מוסיקה, בין אם הוא מודע לכך או לא. הם יצאו מנקודת הנחה שבכל אחד מאיתנו חבוי אלמנט "גאוני". לשיטתם כלי מוסיקלי הוא רק מכשיר שעושה קולות ורעשים ולכן כל מה שמייצר סאונד נחשב לכלי נגינה וכל מי שגורם למכשיר ליצור סאונד הוא מוסיקאי. לטענתם לא היה צורך לדעת וללמוד את "הדרך הנכונה" לנגן, הם אף ראו בכך יתרון. כך הוסרו הכבלים מתבניות קבועות וניתן היה ליצור (אפילו בטעות) משהו ייחודי ושונה באמת.
הגישה הבסיסית שלהם הייתה שלא ניתן לעשות טעויות, ניתן רק לעשות וליצור דברים שימצאו או לא ימצאו חן בעיני אנשים אחרים, וזה נכון לגבי כל דבר בחיים.
במהלך שנות ה-70 המוקדמות הם החלו לגלות עניין הולך וגובר בלהפוך ללהקה של ממש והחליטו לקרוא לעצמם Throbbing Gristle ("הסחוס הפועם"). בהתאם לגישתם ש"הכל יכול להיות מוסיקה" הם השתמשו בכלים ישנים ושבורים שאספו, ויצרו מהם מהפיכה של ממש.
Genesis P-Orridge – הוסיף לגיטרת בס ישנה חלקים של גיטרה חשמלית ובעזרת סגנון נגינה אגרסיבי ולא קונבנציונלי, שינה לעד את הדרך בה ניגנו עד אז בגיטרת בס.
Chris Carter – בנה בעצמו מעין סינתיסייזר מודולים ענק.
Peter Christopherson (סליזי) – פירק 6 ווקמנים חדשים (שנחשבו אז לשיא הטכנולוגיה) והרכיב אותם מחדש מחוברים למקלדת, ויצר למעשה את הסמפלר הראשון בעזרתו הקליט רעשי רחוב, שיחות חולין, צקצוקי מכונות וכו'.
Cosey – קנתה גיטרה זולה שהייתה כבדה לה, ולאחר שניסרו לה את חלקי העץ המיותרים התקבלה גיטרה חדשנית ודקה, כמעט חסרת תיבת תהודה, ובעלת סאונד ומראה ייחודיים.
חידוש נוסף של TG היה העדר מתופף. הם חשו שלהקות רוק היו במעין מלכודת מאחר וכל המתופפים עבדו לפי נוסחאות מערביות קבועות שהם התחנכו לפיהן, ולכן כולם נשמעו להם אותו הדבר. ובכלל – מדוע לעשות משהו שכבר נעשה? למה לא לעשות משהו אחר?
ניתן בקלות לחשוב שהרעיון שכל אחד יכול ליצור מוסיקה הוא בעצם דרכם של העצלנים והבינוניים לתרץ את חוסר כישרונם ולהכשיר למעשה את הדרך ה"קלה" שבחרו ולתת למכונה לנגן במקומם. אנשים לא מבינים לכמה שעות עבודה סזיפית נדרשו חברי TG כדי ליצור ולהמציא את מה שנקרא היום Industrial Sound . מתחילת 1975 ועד ראשית שנות ה-80 נפגשו החברים לאורך כל סוף השבוע במחסן ישן שהפכו לאולפן מאולתר שנקרא "Death Factory" ופשוט ניגנו, שעות על גבי שעות, וכשחזרו הביתה, עברו על כל ההקלטות עד שמצאו חלקים וסאונדים שמצאו חן בעניהם וחזרו למחרת לאולפן וניסו לשכלל אותם.
הם הושפעו מאוד מהטקסטים של William S. Burroughs וה- Velvet Underground ולקחו אותם צעד אחד קדימה, במקום לכתוב על חיי הרחוב היום יומיים הם החלו לכתוב על תרבות המחתרת האפלה בעיר התחתית של לונדון והחלו לעסוק בנושאי טאבו והתנהגות אנושית חריגה. דוגמה טובה לכך הוא השיר Very Friendly שמספר על זוג רוצחים שזעזע את אנגליה בשנות ה-60 המוקדמות.
TG פתחו למעשה את השער לכל האמנים שבאו אחריהם מבחינה טקסטואלית. מנקודה זו ואילך אמנים יכלו לעסוק בכל נושא שהוא, מעכשיו אין שום גבולות, ניתן לכתוב על הכל, ניתן לשיר על הכל, ניתן לספר הכל. אין מחסומים, אין מגבלות, אין עכבות.
ג'נסיס וחבריו יצרו למעשה עולם חדש שלא היה קיים לפני כן.
Psychic TV שג'נסיס הקים על חורבות TG המשיכה בדיוק משם. הלהקה התעסקה כמעט בכל ז'אנר מוסיקלי, מפאנק ואינדסטריאל עד לאסיד וטכנו, והקפידה תמיד לשבור טבואים, ולהיות חדשנית וחתרנית.
הם היו בין הראשונים לשלב וידאו-ארט בהופעותיהם החיות, וכפי שאמר ג'נסיס באחד הראיונות איתו- "Psychic TV is a video group who does music unlike a music group which makes music videos"
גם בגילגולה הנוכחי, השלישי במספר, ממשיכה Psychic TV בדרכה הלא קונבנציונלית לאתגר את קהל מעריציה מבחינה טקסטואלית, מוזיקלית וויזואלית.
העובדה שיש לי חלק בהבאתם להופעה בישראל היא לא פחות מהגשמת חלום עבורי. ממש כפי שהם טענו שכל אחד יכול ליצור מוזיקה, מסתבר שכל אחד גם יכול להגשים את חלומותיו. אני מזמין אתכם לקחת חלק בהגשמת החלום שלי ולבוא לראות ולשמוע את PTV בהופעה בבארבי ב- 24.3.15.
בעוד כשבועיים תנחת בארץ מפלצת האינדסטריאל-נויז Wolf Eyes. ההרכב המשובח – שהקליט למעלה ממאה אלבומים (חלקם בלייבלים Hanson Records ו- American Tapes של חברי הלהקה), חימם אמנים כמו סוניק יות' ואנדרו וו. קיי ואפילו הוזמן לנגן בלולפלוזה – יופיע בחיפה, בירושלים ובתל אביב. וולף אייז הוקמו בשלהי האלף הקודם על ידי נייט יאנג (שהופיע בארץ בשנה שעברה), ג'ון אולסון, וארון דילאווי. האחרון עזב את הלהקה לאחר שזו הפכה להיות להקת הנויז הראשונה אי פעם המוחתמת בחברת תקליטים גדולה (סאב-פופ) בה יצא האלבום האדיר Burned Mind.
בשנת 2006 הוציאה הלהקה אלבום נוסף בסאב-פופ כשהפעם מייק קונליי מ- Hair Police החליף את דילאויי. באותה שנה הצלחתי לראות את הלהקה במיינהד, בריטניה. ההופעה זכורה לי כמפתיעה במיוחד. ראשית הופתעתי לגלות שג'ון אולסון ניגן בהופעה על סקסופון והסתבר לי שהוא נגן פרי ג'אז מהשורה הראשונה (בצד השמאלי שלה). מלבד זאת עיקר ההפתעה נבעה מהעובדה שהיה ממש כיף! נראה שציפיתי לראות הרכב נויז עגמומי וחמור סבר אך בפועל זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי אנשים מחייכים בהופעת נויז, שלפרקים נראתה כמו מסיבה פרועה במיוחד. שמועות עקשניות טוענות שהמסיבה נמשכה עד אור הבוקר גם בבקתה שבה לנו חברי הלהקה (ושכנראה אף אחד אחר לא יכל ללון בה לאחר מכן). בראיון שפורסם ב The Wire, הבהיר אולסון שהעליצות שחוויתי בהופעה איננה מקרית :
"We're trying to bring the good times to the noise, totally. There's a really good vibe going on right now, where it's a bunch of kids who want to have fun but want to listen to interesting music."
מעריצה ישראלית חיננית מחכה בסבלנות להופעה במיינהד
שלישיה חיננית ממישיגן מופיעה במיינהד
למרות שבשנת 2013 עזב קונלי את הלהקה ובמקומו הצטרף ג'ים באליג'ו להרכב, גם קונלי וגם דילאווי תרמו לאלבום No Answer: Lower Floors שייצא בלייבל De Stijl. את הליינאפ הזה של הלהקה ראיתי בקיץ האחרון בקטוביץ', פולין. זה מה שכתבתי על ההופעה שלהם בסיכום השנה שלי:
"הדבר הראשון כשעשיתי לאחר חזרתי מהפסטיבל בפולין היה לבדוק ביוטיוב אם אין תיעוד שלי בתוך הקהל בהופעה של וולף אייז. לשמחתי הקליפים ביוטיוב התמקדו בלהקה ולא בי אחרת הייתי צריך לספק הסברים לרשויות בריאות הנפש בישראל. את וולף אייז ראיתי לראשונה ב- 2006 וכבר אז היה מדובר באחר הדברים הכי פסיכיים שעלו על במה. הפעם הלהקה עלתה עם גיטריסט חדש והכאוס היה מוחלט. לא ברור לי באילו חומרים אסורים השתמשו חברי הלהקה אבל הנויז/מטאל/טריפ שהם ניפקו חלחל לעבר הקהל וגרם לי לפחות לנזק מוחי בלתי הפיך. לשמחתי הלהקה הכריזה זה עתה על שתי הופעות בישראל. ממליץ לכם לא להחמיץ ובהקדם האפשרי להזמין כרטיסים להופעה ולתור במכון האשפוז הפסיכיאטרי הקרוב למקום מגוריכם."
וולף אייז בועידת קטוביץ'
וולף אייז בועידת קטוביץ'
הנה טעימה ממה שצפוי בהופעות:
על החימום בחיפה יהיו אמונים bARBARA הרכב הגריינד/דום/נויז/קור הקטלני שלצידו לייטניג בולט נשמעים כמו הוויט סטרייפס. העובדה שהם יחלקו במה אחת עם וולף אייז מבטיחה מהומה שלא נראתה בחיפה מאז מאורעות וואדי סאלבי (או לפחות מאז שזאהי ארמלי איים לעבור להפועל ת"א).
את ההופעות בירושלים ובתל אביב בארץ יחממו ליטרשפיך האדירים- לטעמי מההרכבים הישראלים המאתגרים והמרתקים בסביבה שבקרוב צפויים להוציא אלבום חדש.
חדשות נהדרות! פטר ברוצמן הגדול, אחד ממענקי הפרי-ג'אז האירופי ב-50 השנים האחרונות ואחד מהמוזיקאים האהובים עליי, חוזר להופעה נוספת בארץ. ברוצמן הופיע בארץ בעבר מספר פעמים. ב-2007 הופיע ברוצמן עם הרכב נהדר שכלל את ג'ו מקפיי, קנט קסלר, והמתופף מייקל זראנג. בהמשך אותה שנה חזר ברוצמן לארץ עם ה- Full Blast Trio האימתניים. אותו הרכב שב לארץ גם ב-2009. ההופעות הללו, שכל אחת מהן הייתה לא פחות מפנומנלית, הציגו את מגוון היכולות המוזיקליות של פטר הגדול, ובמיוחד את היכולת הפנטסטית שלו לשלב מוזיקה לירית ונוגעת ללב יחד עם הפצצות סאונד שיכולות לגרום להרכבי בלאק מטאל להסמיק מבושה.
הפעם יצטרף אל ברוצמן לא פחות מאשר פול נילסן-לאב. נילסן-לאב הנורווגי, המוכר לרבים כמתופף האדיר של The Thing, הוא אחד המוזיקאים הפוריים והמעניינים בסצנת המוזיקה החופשית באירופה בשנים האחרונות. שיתופי הפעולה שנערכים במגוון ז'אנרים עם מיטב המוזיקאים – החל בג'אז הסוחף של קן ואנדרמרק, דרך האוונט רוק של חברי The Ex ועד המוזיקה הניסיונית של אוטומו יושיהידה ו- Lasse Marhaug.
נילסן-לאב הוא שותף ותיק של ברוצמן ואחד המתופפים היחידים שיכולים לעמוד באינטנסיביות של "מאשין גאן". אני מקווה שגם הקירות של לבונטין 7 יכולו לעמוד באתגר ב 30.3.15.
השנה האזרחית החדשה נפתחת בבשורות טובות. LOW, שלישיית הסלואו קור ממינסוטה, חוזרת לארץ ותופיע בבארבי בסוף ינואר. עליי להודות כי לאחר הביקור הקודם של הלהקה במחוזותינו נותרתי מעט מסוייג. משהו בהופעה ההיא נשמע לי סטרילי מדי ונאמן מדי לביצועים המוקלטים באלבומים הנפלאים של הלהקה. למרות ההסתייגויות, ההופעה זכורה לי לטובה ולא רק בגלל שחברי הלהקה שעו לקריאה שלי מהקהל והסכימו לבצע בהדרן את אחד השירים הכי יפים שלהם (שיר שאם שרה לילדה בתקווה שהוא לא יגדל מהר כל כך).
לואו מנגנים רק בשבילי (ובשביל כאלף מעריצים נוספים שעומדים מאחוריי) בקיימבר סאנדס, אנגליה 2013.
לבינתיים הספקתי לראות את הלהקה בעוד מספר הופעות בהן הסתבר לי שלואו היא לא רק להקת אולפן משובחת אלא כזו שיודעת לתת ערך מוזיקלי מוסף גם על הבמה. באותה תקופה המשיכה הלהקה להוציא אלבומים יפהפיים ונוגעים ללב. האחרון שבהם, The Invisible Way שיצא בשנת 2013, מוצלח במיוחד. אם גם הפעם יתמזל מזלי, ינגנו חברי ההרכב את Just Make It Stop הלקוח מהאלבום הזה, שיר שמבחינתי אי אפשר לעמוד בפניו.
ישנם שני אנשים העונים לשם סקוט קלי ושעשו היסטוריה. הראשון הוא אסטרונאוט מניו ג'רזי, השני מוזיקאי מאוקלנד קליפורניה. הראשון שבר את השיא האמריקאי לשהייה רצופה בחלל לאחר ששהה 340 ימים ברציפות מחוץ לאטמוספירה, השני ייסד עם חבריו את אחת מלהקות הרוק שפערו את החור הכי גדול באטמוספירה. הראשון יצא לאחרונה לגמלאות מנאס"א, השני יגיע בקרוב להופעה משמחת בישראל!
No Words/No Thoughts 