פוסט אורח: כל דבר יכול להיות מוזיקה עם סייקיק טי־וי

לפני כשנתיים הגיעו חברי הטובים כוכבית ומיקי קלאר למסקנה שרק אם הם יעשו מעשה הם יזכו לראות את האמנים האהובים עליהם על הבמה בארץ. לשם כך הם הקימו חברת הפקות צנועה בשם UN-TITLED Productions. החברה הביאה בשנה שעברה את מכאנו ההולנדים לצמד הופעות בלתי נשכחות. ההצלחה של ההופעות הללו דירבנה את החברים לעלות מדרגה ולהביא לארץ את אגדת האינדסטריאל/אסיד/פסיכדליה/אקספרימנטל Psychic TV . לכבוד ההופעה שתתקיים במועדון הבארבי ב 24.3.2015 (כרטיסים כאן) ביקשתי ממיקי לכתוב על המשמעות של הלהקה עבורו.

מיקי:

כילד שרק החל להתעניין במוסיקה, המפגש עם Psychic TV היה מטלטל. מצד אחד רק התחלתי לשמוע אמנים קצת פחות מיינסטרימים (הרבה הרבה David Bowie ו–The Cure) והמוסיקה שלהם קצת הרתיעה והלחיצה אותי. זה היה קיצוני מדי, זה היה פרוע, זה היה חתרני. מצד שני הם דיברו אלי בכל כך הרבה רבדים שפשוט לא יכולתי להתעלם, ולאט לאט נשאבתי לתוך הטרוף שלהם. כמו רבים אחרים בוודאי, גם אני חלמתי בסתר ליבי להיות מוסיקאי. והם גרמו לי להאמין שאני יכול. שכל אחד יכול!

ההנחה הזאת, "שכל אחד יכול ליצור מוסיקה", בנאלית ככל שתהיה, הציתה את דמיוני, וגרמה לי בדיעבד להתעמק ולחקור את התחום. בשורות הבאות אבקש להמחיש כיצד Psychic TV הפכה את ההנחה התיאורטית הזו למוסיקה נפלאה שהפכה לחלק בלתי נפרד ממני, השפיעה על התבגרותי ועיצבה את אופיי.
בשנת 1969 נשרו Neil Andrew Megson שמאוחר יותר נודע בכינוי Genesis Breyer P-Orridge
וחבריו מהאוניברסיטה בצפון אנגליה ותפסו טרמפים ללונדון. שם הם הצטרפו לקבוצת תאטרון רחוב נסיונית בשם Exploding Galaxy שעסקה בעיקר במיצגי רחוב ביזאריים שכללו עירום ואקטים קיצוניים, אך לא כללו מוסיקה. בראשית 1970 הם פרשו מהקבוצה והקימו קבוצה חדשה בשם Coum Transmissions שעדיין עסקה בהופעות רחוב אך הפעם בשילוב מוסיקה. הרעיון המרכזי של הקבוצה היה, שכל אחד יכול ליצור מוסיקה, בין אם הוא מודע לכך או לא. הם יצאו מנקודת הנחה שבכל אחד מאיתנו חבוי אלמנט "גאוני". לשיטתם כלי מוסיקלי הוא רק מכשיר שעושה קולות ורעשים ולכן כל מה שמייצר סאונד נחשב לכלי נגינה וכל מי שגורם למכשיר ליצור סאונד הוא מוסיקאי. לטענתם לא היה צורך לדעת וללמוד את "הדרך הנכונה" לנגן, הם אף ראו בכך יתרון. כך הוסרו הכבלים מתבניות קבועות וניתן היה ליצור (אפילו בטעות) משהו ייחודי ושונה באמת.
הגישה הבסיסית שלהם הייתה שלא ניתן לעשות טעויות, ניתן רק לעשות וליצור דברים שימצאו או לא ימצאו חן בעיני אנשים אחרים, וזה נכון לגבי כל דבר בחיים.
במהלך שנות ה-70 המוקדמות הם החלו לגלות עניין הולך וגובר בלהפוך ללהקה של ממש והחליטו לקרוא לעצמם Throbbing Gristle ("הסחוס הפועם"). בהתאם לגישתם ש"הכל יכול להיות מוסיקה" הם השתמשו בכלים ישנים ושבורים שאספו, ויצרו מהם מהפיכה של ממש.

Genesis P-Orridge – הוסיף לגיטרת בס ישנה חלקים של גיטרה חשמלית ובעזרת סגנון נגינה אגרסיבי ולא קונבנציונלי, שינה לעד את הדרך בה ניגנו עד אז בגיטרת בס.
Chris Carter – בנה בעצמו מעין סינתיסייזר מודולים ענק.
Peter Christopherson (סליזי) – פירק 6 ווקמנים חדשים (שנחשבו אז לשיא הטכנולוגיה) והרכיב אותם מחדש מחוברים למקלדת, ויצר למעשה את הסמפלר הראשון בעזרתו הקליט רעשי רחוב, שיחות חולין, צקצוקי מכונות וכו'.
Cosey – קנתה גיטרה זולה שהייתה כבדה לה, ולאחר שניסרו לה את חלקי העץ המיותרים התקבלה גיטרה חדשנית ודקה, כמעט חסרת תיבת תהודה, ובעלת סאונד ומראה ייחודיים.
חידוש נוסף של TG היה העדר מתופף. הם חשו שלהקות רוק היו במעין מלכודת מאחר וכל המתופפים עבדו לפי נוסחאות מערביות קבועות שהם התחנכו לפיהן, ולכן כולם נשמעו להם אותו הדבר. ובכלל – מדוע לעשות משהו שכבר נעשה? למה לא לעשות משהו אחר?
ניתן בקלות לחשוב שהרעיון שכל אחד יכול ליצור מוסיקה הוא בעצם דרכם של העצלנים והבינוניים לתרץ את חוסר כישרונם ולהכשיר למעשה את הדרך ה"קלה" שבחרו ולתת למכונה לנגן במקומם. אנשים לא מבינים לכמה שעות עבודה סזיפית נדרשו חברי TG כדי ליצור ולהמציא את מה שנקרא היום Industrial Sound . מתחילת 1975 ועד ראשית שנות ה-80 נפגשו החברים לאורך כל סוף השבוע במחסן ישן שהפכו לאולפן מאולתר שנקרא "Death Factory" ופשוט ניגנו, שעות על גבי שעות, וכשחזרו הביתה, עברו על כל ההקלטות עד שמצאו חלקים וסאונדים שמצאו חן בעניהם וחזרו למחרת לאולפן וניסו לשכלל אותם.
הם הושפעו מאוד מהטקסטים של William S. Burroughs וה- Velvet Underground ולקחו אותם צעד אחד קדימה, במקום לכתוב על חיי הרחוב היום יומיים הם החלו לכתוב על תרבות המחתרת האפלה בעיר התחתית של לונדון והחלו לעסוק בנושאי טאבו והתנהגות אנושית חריגה. דוגמה טובה לכך הוא השיר Very Friendly שמספר על זוג רוצחים שזעזע את אנגליה בשנות ה-60 המוקדמות.

TG פתחו למעשה את השער לכל האמנים שבאו אחריהם מבחינה טקסטואלית. מנקודה זו ואילך אמנים יכלו לעסוק בכל נושא שהוא, מעכשיו אין שום גבולות, ניתן לכתוב על הכל, ניתן לשיר על הכל, ניתן לספר הכל. אין מחסומים, אין מגבלות, אין עכבות.
ג'נסיס וחבריו יצרו למעשה עולם חדש שלא היה קיים לפני כן.
Psychic TV שג'נסיס הקים על חורבות TG המשיכה בדיוק משם. הלהקה התעסקה כמעט בכל ז'אנר מוסיקלי, מפאנק ואינדסטריאל עד לאסיד וטכנו, והקפידה תמיד לשבור טבואים, ולהיות חדשנית וחתרנית.
הם היו בין הראשונים לשלב וידאו-ארט בהופעותיהם החיות, וכפי שאמר ג'נסיס באחד הראיונות איתו- "Psychic TV is a video group who does music unlike a music group which makes music videos"
גם בגילגולה הנוכחי, השלישי במספר, ממשיכה Psychic TV בדרכה הלא קונבנציונלית לאתגר את קהל מעריציה מבחינה טקסטואלית, מוזיקלית וויזואלית.

העובדה שיש לי חלק בהבאתם להופעה בישראל היא לא פחות מהגשמת חלום עבורי. ממש כפי שהם טענו שכל אחד יכול ליצור מוזיקה, מסתבר שכל אחד גם יכול להגשים את חלומותיו. אני מזמין אתכם לקחת חלק בהגשמת החלום שלי ולבוא לראות ולשמוע את PTV בהופעה בבארבי ב- 24.3.15.