לי רנאלדו יופיע בישראל!‏

אני לא יכול לחשוב על סיבה טובה יותר להעיר את הבלוג מתרדמתו. הסתיו הקרוב יביא עימו הופעה שמרגשת אותי במיוחד. לי רנאלדו יופיע ב -20.9 במרכז עינב בתל אביב. רנאלדו הוא סינגר-סונגווריטר, סופר, אמן ויזואלי ויוצר סרטים אך ידוע בעיקר כמייסד וכגיטריסט של הלהקה האהובה ביותר עליי אי פעם – Sonic Youth. בשנת 1981 חבר רנאלדו לתרסטון מור ולקים גורדון כדי להקים את הלהקה שבמשך שלושים שנה עמדה בחזית הרוק הניסיוני בניו יורק ובכלל. במשך השנים הללו, התעלל רנאלדו בגיטרות החשמליות שנקלעו לידיו. בעזרת מקדחות, מברגים ושאר כלי משחית הרחיב רנאלדו את אפשרויות הביטוי של הגיטרה החשמלית. הסאונד הייחודי של הגיטרות של סוניק יות' הפכו את רנאלדו ואת מור לאחד מצמדי הגיטריסטים המשפיעים בהיסטוריה של הרוק, כשבין הלהקות שחבות להם לא מעט ניתן לציין את נירוונה, פייבמנט, פולבו, בלונד רדהד ועוד רבים וטובים. ההשפעה האדירה של רנאלדו ומור אף הובילה את המגזין ספין להכתיר את השניים כגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים.

עם פירוקה של להקת האם בשנת 2011, התפנה רנאלדו לטפח את קריית הסולו שלו. למרבה ההפתעה באלבומי הסולו האחרונים שלו זנח רנאלדו את מוזיקת הנויז והאוונגרד שאפיינה את עשרות הפרויקטים הצדדים שלו מחוץ לסוניק יות'. באלבומיו האחרונים הציג רנאלדו את יכולתיו כסינגר סונגווריטר שמשופע מהרכבים כמו הביטלס, ניל יאנג והגרייטפול דד. האלבומים הללו שנעים בין רוק אמריקני סוחף בסגנון עדות הקרייזי הורס (Last Night on Earth, 2013) לבין רוק- פופ אולפני מתוזמר (Electric Trim, 2017), איפשרו לרנאלדו להציג לראווה את קולו הערב, שלי לפחות מזכיר במשהו את קולו הנהדר של מייקל סטייפ מ R.E.M.

בהופעה בישראל צפוי רנאלדו לבצע בפנינו שירים מאלבומיו האחרונים בליווי גיטרות חשמליות ואקוסטיות. בנוסף לכך, יכלול הערב האינטימי סשן של שאלות ותשובות, הקרנת סרטים קצרים שיצר רנאלדו וסיפורים משנותיו הראשונות בניו יורק ומהקריירה הארוכה ומופלאה שלו בסוניק יות'.

 מי שאחראי על הגשמת החלום האישי שלי הם החברים הכי ותיקים שלי כוכבית ומיקי מ  Untitled Productions והחברה הכי חדשה שלי, יעל מרגלית מהמון ווליום. לשלושתם אני מקדיש את אחד השירים היפים ביותר שכתב לי רנאלדו.

כרטיסים להופעה ניתן לרכוש כאן. ככל הידוע לי, יוצעו למכירה פחות מ-300 כרטיסים אז כדאי לכם להזדרז.

אבל מי יראיין את המראיין?

עד שהאוטוביוגרפיה החדשה של קים גורדון תנחת בתיבות הדואר שלכם אתם מוזמנים לקרוא ראיון שערכתי לפי 7 שנים עם דיויד בראון ( New York Times, Rolling Stone, New York Magazine) שכתב את הביוגרפיה המוסמכת האחרונה על סוניק יות'. הראיון פורסם באתר בשם www. saucerlike.com שניהלתי יחד עם חבר מפינלנד שהיה שותף לאובססיית סוניק יות' שלי.

http://www.saucerlike.com/articles.php?x=display&id=19

האם התעלומה של לי רנאלדו תגיע לפתרונה בעוד מספר שעות?

יש אלבומים טובים ממנו ויש אלבומים מושלמים ממנו ולמרות זאת Washing Machine של סוניק יות' הוא אלבום האי הבודד שלי. האלבום שאני הכי אוהב בעולם. הייתי שמח להסביר מדוע אבל אני לא בטוח שאני יכול לתאר במילים את מה שאני מרגיש בעניין. אז מדוע אני בכל זאת מלהג כאן על האלבום? ובכן, Washing Machine ראה אור בשנת 1995 וכלל בתוכו שני שירים ששר לי רנאלדו (באלבום הקודם הסתפק רנאלדו בנגינה בגיטרה). אחד מהשירים הללו הנקרא Skip Tracer מסתיים בתעלומה. תעלומה שאולי תיפטר בעוד מספר שעות.

לפני שנגיע לתעלומה כמה מילים על השיר עצמו. שם השיר מבוסס על דמות הלקוחה מתוך רומן קצר של ווליאם בורוז בשם Queer. מהאזנה למילים שכתב רנאלדו נדמה לי שכדאי לחפש משמעות נוספת לשם השיר. Skip Tracing הוא מונח שבא לתאר את ניסיון לאתר עקבות של אנשים שעזבו את מקום מושבם בלי להותיר רמז על יעדם החדש. לא ברור מה הקשר בין שם השיר לבין חלקו הראשון המתאר את החוויות של רנאלדו מהופעה של ההרכב הקנדי Mecca Normal. המילים בחלק הזה מעורפלות ויחד עם הקצב השועט יוצרות תחושה אורבנית של דחיפות.

רק בחלק השני של השיר נגלה למאזינים שתחושת הדחיפות הזאת קשורה למסע חיפושים. רנאלדו מצטרף לדמויות מספרי מתח כמו בלשים וציידי ראשים. בדיוק כמותם הוא במצוד אחר רמזים. לא ברור את מי רנאלדו מחפש והוא אף סירב לגלות זאת בראיונות (אני לא אתפלא עם מדובר בקרן המיתולוגית לה הוא הקדיש מספר שירים).

בכל מקרה,  השיר מסתיים בקריאה נרגשת Hello 2015!. מה יקרה בעוד שעות ספורות עם תחילת השנה החדשה? האם רנאלדו ידע כבר לפני 19 שנים מתי הוא ימצא את מי שאבד/ה לו? האם התעלומה תגיע לפתרונה בקרוב? התשובות לשאלות הללו כנראה ידועות רק לרנאלדו עצמו ולא ברור אם הוא ישתף אותן עם הציבור. בכל מקרה, מדובר בשיר נהדר לפתיחת השנה האזרחית החדשה.

Hello 2015!

סיכום שנת 2014: ההופעות הטובות

Best Concerts 2014
35. Wax Magnetic with Ofir Bachmutsky and Alex Drool – Tectonics Festival, Levontin 7
34. Quilt – BiNuu, Berlin, Germany
33. The Paranoid Critical Revolution – Off Festival, Katowice
32. The Crimson ProjeKCt – Heychal Hatarbut, Tel Aviv
31. Fred Lonberg-Holm, Ståle Solberg and Assif Tsahar Trio – Tectonics Festival, Levontin 7, Tel Aviv
30. Secret Chiefs 3 – Barby, Tel Aviv
29. Tim Hodgkinson and Eran Sachs – Tectonics Festival, Levontin 7, Tel Aviv
28. Andrew W.K. – Off Festival, Katowice
27. Michael Rother – Off Festival, Katowice
26. Nils Farm – Pasaz, Tel Aviv
25. The Notwist – Off Festival, Katowice
24. Yuck – Barby, Tel Aviv
23. The Residents – Barby, Tel Aviv
22. Cerebral Ballzy – Off Festival, Katowice
21. Bo Ningen – Off Festival, Katowice
20. Deafheaven – Off Festival, Katowice
19. The War on Drugs – BiNuu, Berlin
18. Mujahideen – Levontin 7, Tel Aviv
17. Kretzmer/Sarid /Ran/Elisha – Levontin 7, Tel Aviv
16. The Jesus and Mary Chain – Off Festival, Katowice
15. M. Ward – Gesher Theater, Jaffa
14. Neutral Milk Hotel – Off Festival, Katowice
13. Sun Kill Moon – Barby, Tel Aviv, Israel
12. 65Daysofstatic – Off Festival, Katowice
11. Ahuva Ozeri – Zappa, Tel Aviv
10. Glenn Branca – Off Festival, Katowice
9. Die Nerven – Levontin 7, Tel Aviv
8. Merkabah – Off Festival, Katowice
7. Clipping. – Off Festival, Katowice
6. Nisennenmondai – Off Festival, Katowice

5. Oranssi Pazuzu – Off Festival, Katowice

להופעה של ההרכב הפיני אורנזי פזאוזאו (השד הכתום האחראי על הצבע של האנרגיה הקוסמית!) הגעתי ללא היכרות מוקדמת עם הלהקה. אחרי מספר דקות הרגשתי כמעריץ וותיק ואדוק שבזבז יותר מדי זמן וכסף במכון קעקועים מטונף בפרברי הלסינקי. הלהקה ניגנה מוזיקה ששילבה בין בלאק מטאל מהאגף היותר פסיכדלי שלו יחד עם מקצבי קראוטרוק רפטטיביים שהעיפו אותי אל על.

4. The Rolling Stones – Park Hayarkon, Tel Aviv

היה צפוף, הייתי קצת חולה, היה חם מדי, עמדנו די רחוק מהבמה. למרות הכול, כנראה ששום דבר לא היה יכול לפגום בחוויה האדירה של צפייה בשרשרת להיטים של הסטונס בצוותא עם עוד עשרות אלפי מעריצים נלהבים. לא זוכר מדי יצאתי כל כך צרוד מהופעה.

3. Wolf Eyes – Off Festival, Katowice

הדבר הראשון כשעשיתי לאחר חזרתי מהפסטיבל בפולין היה לבדוק ביוטיוב אם אין תיעוד שלי בתוך הקהל בהופעה של וולף אייז. לשמחתי הקליפים ביוטיוב התמקדו בלהקה ולא בי אחרת הייתי צריך לספק הסברים לרשויות בריאות הנפש בישראל. את וולף אייז ראיתי לראשונה ב- 2006 וכבר אז היה מדובר באחר הדברים הכי פסיכיים שעלו על במה. הפעם הלהקה עלתה עם גיטריסט חדש והכאוס היה מוחלט. לא ברור לי באילו חומרים אסורים השתמשו חברי הלהקה אבל הנויז/מטאל/טריפ שהם ניפקו חלחל לעבר הקהל וגרם לי לפחות לנזק מוחי בלתי הפיך. לשמחתי הלהקה הכריזה זה עתה על שתי הופעות בישראל. ממליץ לכם לא להחמיץ ובהקדם האפשרי להזמין כרטיסים להופעה ולתור במכון האשפוז הפסיכיאטרי הקרוב למקום מגוריכם.

2. Earth – Evangelical Church, Katowice

הקונספט של הופעות רוק בכנסיות תמיד היה נראה לי מוזר. מה בין הזוהמה של הרוק לבין הקדושה הסטרילית של הכנסייה? בקיץ הזדמן לי לצפות בהופעה של ארת' בכנסייה מפוארת בקטוביץ' ונדמה היה לי שאין שידוך מוצלח מזה. מבנה הכנסייה אפשר תהודה פנטסטית לסאונד רחב היריעה של ארת'. דילן קרלסון וחבריו ניגנו מצידם גרסאות אינסטרומנטליות שמימיות של השירים מהאלבום האחרון, גירסאות שיכלו לשכנע בני כל דת להמיר את אמונתם. על כל החוויה הנשגבת ניצחה אדריאן דיוויס המתופפת. התיפוף שלה היה רב עוצמה אבל כל כך איטי עד שהרגשתי שהזמן עצר מלכת ושבכל רגע ישו אמור לרדת אלינו כדי לייסד את מלכות השמיים עלי אדמות.

1. Thurston Moore – Westgermany, Berlin

תרסטון מור הוא כנראה האמן הכי האהוב עליי אין פעם. לאורך השנים זכיתי לראות אותו פעמים רבות מספור. ראיתי אותו בהופעות רבות של סוניק יות' זצ"ל, עם צ'לסי לייט מובינג, בהופעות נויז ובהופעות פרי ג'אז, בפורמטים של ביג באנד ובהופעות סולו. חלק מההופעות האלה היה בלתי נשכח וחלק אחר היה נשכח מאוד אבל בכל מקרה תרסטון היה שם במלא חיוניותו ושמחת החיים שלו. בשנת 2013 שבתי לראות את תרסטון בשלוש הופעות שונות בבריטניה והיה ניכר שמשהו השתנה. ההופעות עדיין היו מרשימות אבל, ככל הנראה, הבעיות בחייו האישיים של תרסטון נתנו את אותותיהן. גיבור הגיטרה שלי נראה לפתע מעט כבוי ושבור.
מספר חודשים לאחר מכן נסעתי להופעה של מור, הפעם בברלין. כיוון שזו הייתה הופעת סולו ציפיתי לסט של אימפרוביציה ונויז. להפתעתי תרסטון הגיע להופעה, שהתקיימה בחדרון קטנטן ולא ממוזג, כשהוא אוחז בצרור דפים בידיו. הסתבר שמור בחר לנסות עלינו גרסאות ראשוניות של השירים שהוא כתב לאלבומו החדש The Best Day. הביצועים היפיפיים של השירים היו ארוכים, מפותלים ועמוסי אנרגיה ופידבק. בסוף הסט המיוזע ירד תרסטון מהבמה הקטנטנה והשתחל בינינו עם הגיטרה לפריק אאוט של נויז מענג. תרסטון עצמו היה במצב רוח מרומם במיוחד ולא היה קשה לראות שהוא פתח פרק חדש ומאושר בחייו. אני שמח שהייתי שם כדי לקחת חלק קטן גם בפרק זה.

וגם אחרי ההופעה היה די נחמד 🙂